בס"ד עש"ק פרשת שלח לך
כשמשה שולח את המרגלים לתור את הארץ הוא נותן להם רשימת קניות מה לבדוק בארץ.
{יז} וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר: {יח} וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב: {יט} וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים: {כ} וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים:
אנו רואים שככלל משה רבינו מקדים את הטוב לרע במו השמנה היא לרזה היש בה עץ אם אין וכדו. אבל יוצא מן הכלל לכאורה כשמשה שואל החזק הוא הרפה מדוע הוא מקדים את החזק? גם בטח משה רבינו ידע שגרים בארץ חזקים אז למה בכלל שאל אותם זאת?
אמנם לדעת רש״י ע״פ המדרש תושבי הארץ היו חלשים והראיה שהם גרו במבצרים. הכלל בזה שאנשים חלשים מסתתרים מאחורי חומות בצורות והחזקים מרשים לעצמם לגור גם במחנים. ויוצא לפרושו שהמרגלים חלקו על הסימן כי הם אמרו שהכנענים גם גרים בערים בצורות וגם הם ענקים ועזים.
ואולי הם בכוונה שינו בלשונם ואמרו כי עז העם היושב בארץ, ולא אמרו חזק, כי אכן המגורים בערים בצורות מראה על תחושת רפיון אבל טענו שבכל אופן הם עזים.
לעומת זאת לדעת אור החיים אכן העם היושב בארץ היו חזקים, ומשה רבינו שאלם זאת כי דבר טוב הוא. ארץ טובה מגדלת אנשים חזקים, ולכן גם השאלה על העם אם חזק הוא נכנסה לתוך הפסוק שמתחיל בשאלה על הארץ. לשיטתו כל השאלות של משה ממוקדות כולם לבחינת טובה של הארץ.
האם הכרת חוזקם של יושבי הארץ הכנענים לא מפחידה?
התשובה פשוטה: לא. לעם שראה את כל הניסים ונפלאות שחולל השם, והשם בחר לתת לנו את הארץ, מה אכפת לנו מחוזקם של היושבים בה, וכי לבורא העולם יש קושי להוריש את היושבים בה?!
לכן לשיטת אור החיים הפסוק הקדים את החזק לרפה בשאלת משה, כי הפסוקים מקדימים את הטוב לרע, ועם חזק מעיד על ארץ טובה.
ומה בדבר שאלתו ״הַמְעַט הוּא אִם רָב״?
לשיטת אור החיים לכאורה קשה מדוע מקדים את המעט והלא יש סדר בפרשה שמשה מקדים תמיד את חלק הטוב לרע, ושאלותיו עוסקות בטובה של הארץ?
עונה אור החיים שזו שאלה נלווית לשאלה על חוזק היושבים בארץ. כי חוזק הוא דבר יחסי, ולכן שואלם אם יחסית לעמים אחרים זהו חוזק ופרושו כך: האם מעטים כמותם בעמים אחרים או שיש רבים כמותם לחוזק? ואם כן גם בשאלה זו הקדים את חלק הטוב לרע.
ואפשר לפרש בדרך אחרת שהשאלה ״הַמְעַט הוּא אִם רָב״, מדברת בעם היושב בארץ וזה שבחה של הארץ שהעם מועט. אמנם היא מגדלת אנשים חזקים וענקים אבל היא מקיאה את מי שלא נוהג בה בדרך הישר. הטעם לכך שעיני השם א-לוהינו בה, ולא דומה המטנף את שדהו של המלך למטנף את טרקלינו.
במיוחד לאחר שהארץ כבר התרגלה לארח את העם העברי, אין היא חפצה לקבל אנשים מקולקלים, ולכן גם אומרת התורה ״ושממו עליה אויבכם״ קרי כשאנו לא נהיה בארץ בזמן גלותנו הארץ תישאר שוממה שלא יוכלו אויבנו לחיות בה חיי שלוה. אנו ברוך השם כבר חיים לאחר הגלות הארוכה וראינו שאכן הארץ היתה שוממה כל ימי גלותנו ועתה שבה להוציא פרותיה בעין יפה. שבנו לראותה זבת חלב ודבש לאחר אלפיים שנות שממון. טובה הארץ מאוד מאוד.
בברכה בעז מלט