על מה כל הבלאגן?
| כניסות: 1327
בס"ד
ככה פתאום באמצע החיים להפסיק לשמוע מוזיקה, להסתפר, לצאת לבלות, להתחתן? בדורנו , אלו ימים קשים שיוצרים לנו תחושת מועקה וחנק. התרגלנו להרגיש חופשי ולנהל את חיינו על פי מה שנראה לנו. כשאני רוצה לשמוע מוזיקה אני שמה דיסק. כעת אומרים לי- לא!!! השאלה היא מדוע? מן הראוי שנזכור שבפוטנציאל אלו הימים הכי יפים לעמ"י הגולשים אח"כ לחגי תשרי. אז מה פתאום להתאבל ???
מאז שנחרב הבית אין השראת שכינה. מהי השראת שכינה? ומה זה קשור לבית מקדש? בית מקדש הוא לא סתם אבנים יפות ועתיקות המתארות היסטוריה של עם, אלא, ביטוי והשתקפות של הקשר של עמ"י עם הקב"ה.
אם נרשה לעצמינו לחלום, למרות שזה מאוד קשה, כי לא יודעים מהי המציאות של חיים עם בית מקדש בא"י... ובכל זאת , בואי עצמי עניים ותדמייני 2 מטר ממך , עומד מקדש. כולו מרהיב ביופיו. את נכנסת ומגלה עולם שלם פנימי וקסום. מן השלמה פנימית עצומה, חשה את ה' , חשה את עצמך באופן מלא. רואה עין בעין באמיתות התורה. חשה בצימאון שהולך ומתעצם אל הקודש. אל עבודת הקודש. אין שאלות על ה' ולא על עצמך. את פשוט מיושבת בתוכך, עם הכל, באופן הרמוני. בזמן שיש חיים של קדושה שכאלו, את יודעת בהרגשה פנימית ,שזה הבחור שאתו היית רוצה להתחתן. למה? ככה! ההרגשה היא ברורה בתוכך. מציאות כזו יוצרת בנפש תחושה של שלמות. של התמלאות פנימית. של אין שום חוסר. אני לא זקוקה לכלום מלבד מה שאני מרגישה. ומה שאני מרגישה לא זקוק לעיבוד בתוכי . הוא רגש מתוקן ונקי מכל רבב. לא חייבת לעבוד קשה עם הרצון שלי לחבר אותו לשכל ולרגש . הוא פשוט משדר את תוכיותי נפלא. באופן חי וזורם.
בואי פתחי לרגע את זוג עינייך היפות. מה את מגלה שם? מה את חשה? לא נעים להגיד...עולם הפוך! עולם חסר. עולם מיוסר. אין נחת כמעט משום דבר. את מרגישה בתוכך התנגשות בין כוחות הנפש. כל כוח מתנגד לחברו עד לפיצוצים קשים ומרים, היוצרים לך תחושה של דכאון. ממש כמו להיות שבר כלי שלא יודע איך לאסוף את עצמו מחדש. מרגישה מבולבלת. לא יודעת באמת מה את באמת רוצה או לא רוצה.
אם אין שכינה .לא מרגישים את קול ה' המדבר מגורננו באופן מלא חד וברור. ולכן לעולם הזה קוראים –עולם התיקון. כי פה עלי אדמות התפקיד שלי לעשות שלום בתוכי פנימה .ולא רק בתוכי פנימה אלא לעשות שלום עם כל המעגלים שסובבים אותי בחברה. זה כמעט בלתי מציאותי כי כשאין שלום בתוכי איך אחיה בשלום עם שכנתי?
ולכן ,ימים אלו הם אבל לאומי .היות ולא רק לי קשה בתהליכים שלי עם עצמי...כמוני ישנם עוד הרבה בעם שתקועים ולא יודעים להוליך את עצמם. וזו הופכת לתופעת טבע ממש של עם משוגע שלא ממוקם טוב בהווי חייו ואף לא באדמתו. מפני שאין בית לה'. ואם אין שכינה יש טרוף מערכות.
האיסורים שחלים עלינו בכל שלושת השבועות נועדו לתת לנו תזכורת חריפה עד כמה אנחנו חיים בסרט. אפילו אנחנו לא יודעים מה חסר לנו בימים אלו כשאין בית מקדש. ולכן קשה לנו אנחנו לא ממש מרגישים חורבן בשביל להתעצב. מן הראוי שנלמד להרגיש את חורבן הבית והסתלקות השכינה ולו מהמקום הכי אישי שלנו, ההרגשה שבתוכנו פנימה שקרועה ושסועה. ומתוך כך ארגיל את עצמי לחוש בתהליכים שעוברים בעם ולכאוב את זה. שנזכה לימים טובים של השראת שכינה.