עש"ק פרשת ואתחנן התשע"ה

מובא בפרשת ואתחנן:

וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּי-ה-וָ-ה, אֱ-לֹהֵיכֶם--חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם. 

הפסוק הזה חזק מאוד , הוא בעצם מלמדנו כיצד משיגים חיים ולכן כדאי לעיין בו היטב. 

ראשית : מה הכוונה דבקים בה׳?

שנית מה חידוש באומרו היום, וכי לא הייתי חושב שחיים זה היום?

ועוד כיוון שהפסוק בא בהקבלה לאלו שאינם חיים כי נצמדו לבעל פעור, יש לעיין מה בין דבקים לבין נצמדים?

התלמוד במסכת סנהדרין מחלק:

הנצמדים לבעל פעור- כצמיד פתיל {דברים ד-ד} ואתם הדבקים בה' אלהיכם - כשתי תמרות הדבוקות זו בזו.  במתניתא תנא הנצמדים לבעל פעור- כצמיד ע''י אשה. ואתם הדבקים בה' אלהיכם- דבוקים ממש .

חכמינו רצו כאן לחלק בין הנצמדים לדבקים, שנצמד הוא חיצוני לעומת דבק ממש. מעניין שהקבילו הנצמד לצמיד על ידי אשה ואילו את הדבקים לשתי תמרות הדבוקות. ונראה לומר שהנצמדים לבעל פעור היה זה על ידי אשה, בנות מדין פיתו את הגברים שבישראל לעריות ועל ידי זה גם משכום לעבודה זרה. ולא עבדו ישראל עבודה זרה אלה כדי להתיר להם העריות, הם לא באמת האמינו והתחברו להשקפות אלו. לעומת זאת המשל מהתמר מרמז על דברי חכמינו שאמרו: מה תמר זה אין לו אלה לב אחד כך ישראל אין להם אלה לב אחד לאבינו שבשמים. או שכוונתם לגרעין של התמר או למבנה העץ שכולו גדל מסביב ללב אחד המיתמר ועולה ישר כלפי מעלה.  

אבל למעשה מה הכוונה, כיצד אנו יכולים לדבוק בה׳?

אומרים חכמינו בתלמוד מסכת כתובות:

״ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום״ וכי אפשר לדבוקי בשכינה והכתיב {דברים ד-כד} ״כי ה' אלהיך אש אוכלה״? אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה כיוצא בדבר אתה אומר {דברים ל-ו/טז/כ} לאהבה את ה' אלהיך ולדבקה בו וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה( עד כאן כתובות קיא ב)

המסר הפשוט במאמר זה שאין הכוונה שחייבים להיות גדולי הדור או לעמוד כל היום בתפילה, אלה כל יהודי יכול להדבק מהמקום שלו בשכינה כפי שמגיעה אליו. 

הרב קוק דן בעומק העניין במאמרו צימאון לאל חי, בו הוא פותח את התסכול של הצמאים לדבקות באין סוף, שברוב השתוקקותם לאור אין סוף, עלולים להישחק ולהישבר מהקטנות של העולם הזה. ותמצית דבריו שם שהאין סוף לא מצפה מאיתנו לעוף לשמים כדי לפגוש בו, אלה ביכולתנו לגלות את אור ה׳ היורד למעננו לעולם הזה בכל דבר ועניין. 

"האלוהות המתגלה בעולם, בעולם בכל יופיו והדרו, בכל רוח ונשמה, בכל חי ורמש, בכל צמח ופרח, בכל גוי וממלכה, בים וגליו, בשפרירי שחק ובהדרת המאורות, בכישרונות כל שיח, ברעיונות כל סופר, בדמיונות כל משורר ובהגיונות כל חושב, בהרגשת כל מרגיש ובסערת גבורה של כל גיבור. (אורות קיט)

ומה רצה משה רבנו לומר במילה ״ היום״?

שאלה זו מובאת בתלמוד סנהדרין כך:

ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום (פשיטא דחיים כולכם היום אלא אפילו ביום שכל העולם כולם מתים אתם חיים) מה היום כולכם קיימין אף לעוה''ב כולכם קיימין ( סנהדרין צ:)

השאלה מובנת מה יש להוסיף ולומר אחרי כולכם חיים היום?

אלה לומר לנו שאפילו כאשר שאר העולם יהיו מתים הדבקים בה׳ יהיו חיים . זאת אומרת שיש דרך חילוץ ממועקת העולם הזה. המועקה מהחידלון שבא בסופו של כל דבר חומרי. וכמה שאנו נדבק יותר באין סוף עוד בעודנו בעולם הזה הזמני, כך נוכל להמשיך ולדבוק בנצח אחרי ככלות הכל. 

בהשראת דברי הרב קוק אפשר להוסיף עוד הסבר, הדבקים בה' מורידים חיים מעולמות עליונים לעולם הזה שנקרא היום.

בברכה בעז מלט

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it. "> This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.