בס"ד     ערב יוה"כ שנת תשוע"ה

בתפילת יוה״כ ב״ כל נדרי״ אנו מתירים להתפלל עם העבריינים. למה דוקא ביוה״כ אנו מתירים זאת. האם בשאר הזמן אנו אוסרים להתפלל עמם? ולמה בראש השנה לא אומרים זאת?

ישנה בדיחה שבראש השנה כל העבריינים הצטרפו לברסלב ונסעו לאומן, לכן אין צורך להתיר התפילה איתם. טוב זו רק בדיחה. 

י״א שההיתר להתפלל עם העבריינים הכוונה לאותם שהתחייבו נידוי, ולכן אסור לצבור להתפלל איתם ועכשיו לכבוד יוה״כ אנו מתירים להתפלל איתם ולכן היתר זה בכלל התרת הנדרים והאיסורים שאנו עורכים. 

אבל אם עבריינים הכוונה כפשוטו לעבריינים,

למה פתאום אנו חוששים להתפלל עמם?

 אומרים חכמינו שהעבודה בראש השנה הינה עבודה מאהבה, ובעבודה מאהבה אין חשש נזק לעברות שהרי זדונות נהפכים בתשובה מאהבה לזכויות. לכן לא חוששים מהעבריינים. אבל אחרי ראש השנה אנו עוברים לעבוד את השם גם מיראה וזאת כדי לתקן את העברות ונזקיהם. ואז כאשר אנו באים לתקן את העברות ממילא אנו מחשיבים אותם והן עלולות להזיק ממילא התפילה עם העבריינים אינה מובנת מאליה. 

יותר מזה, עבודת הכפרה של יום הכיפורים מתבססת על יסוד הערבות שבישראל, ובכוח הערבות יכול היה הכהן הגדול בעבודתו לכפר עבור כל ישראל. אלה שכאשר אנו באים בכח הערבות ישנה גם סכנה שהעברות של היחידים יזיקו לכלל הציבור גם כן, כשם שהתפילות והזכויות מועילים לכולם מכח היחידים. 

לכן ישנה זהירות. מחד מתירים להתפלל עם העבריינים, משחררים את הקשרים אבל רק לעניין הזכויות שמכוח הערבות נועיל אחד לשני, ואילו לעניין העברות איננו חפצים בערבות. 

חז״ל דרשו את הפסוק ימים יוצרו ולא(לו) אחד בהם, זהו יום הכיפורים שאין לו לשטן רשות להשטין ביום זה. לכן ביוה״כ אין כ״כ חשש לנזק מהעבריינים. 

ומה כל כך חשוב לנו היתר זה?

חז״ל דרשו צבור- צדיקים בינוניים ורשעים. וכשחסר חלק מהצבור אין זה צבור. וכן מעלת עם ישראל מתגלית כשהוא כולו מחובר ביחד, כולך יפה רעיתי ומום אין בך(שיר השירים). כל חלק באומה יש לו מה לתרום לתמונה השלמה. זהו הסיכוי הגדול ביותר שלנו לעמוד מול הקב״ה- כשכולנו נצבים יחדיו. ביום כיפור בו אין לשטן רשות לפתות אותנו יש לנו הזדמנות פז להוריד המחיצות המפרידות ולהתפלל יחדיו לפני ריבונו של עולם. סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו. 

בברכת כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל בעז מלט