בס"ד     לפרשת ויצא שנת תשוע"ה

כ} וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱ-לֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: {כא} וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְ-הֹ-וָ-ה לִי לֵא-לֹהִים: {כב} וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱ-לֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ:

מה הכוונה נדר לאמור, מה קשור לאמר אל הנדר?

למה מתנה יעקב תנאי אם יהיה השם עימו והלא השם הבטיחו שיהיה עמו?

ועוד כיצד הוא אומר וְהָיָה יְ-הֹ-וָ-ה לִי לֵא-לֹהִים: וכי יש לו ספקות באמונה?!

נדר לאמר- מסביר אור החיים הקדוש שנדר שאיננו בדיבור אלה במחשבה בלבד איננו נדר. ואומר רבינו בחיי בשם התוספתא לאמר הכוונה להורות לדורות שיהיו נודרים בעת צרתן. ואף על פי שהזהירה תורה על נדר ועל השבועה, זה בדבר הרשות, אבל לדבר מצוה מותר. לדבריו בא יעקב אבינו ללמדנו שיש מקום לקבל נדרים על עצמנו בשעת צרה ל״ע. 

וכיצד אמר ״אם״ אחר שהשם הבטיחו שישמור עליו? האם יעקב לא סומך חלילה על השם?

רש״י מפרש שיעקב חשש שמא לא ישמור לו הבטחות אלו. ומפרש הרמב״ן לדעת רש״י שחשש שמא יגרום החטא. יוצא שגם הבטחות של השם אפשר חלילה להפסידם. המקור לדעה זו בתלמוד ושם משמע שיעקב אבינו חשש שהתעכבותו בגלות אחר שהשם ציווהו כבר לחזור לארץ תגרום לו להפסד ההבטחה.

נראה מהסוגיה בתלמוד שהשם רומז לנו שהשמירה ששומר עלינו כשאנו בגלות הינה רק כל זמן שאנו אנוסים להיות בה אבל כשנפתחים השערים, אזי אם בגולה נשארים חלילה בשואה מסתכנים.  

והרמב״ן עצמו כמו אור החיים מפרשים ש ״ אִם יִהְיֶה אֱ-לֹהִים עִמָּדִי ״ לאו דוקא תנאי אלה מובנו כאשר יהיה ובאמת לא פקפק יעקב אבינו בהתקיימות ההבטחה. 

יוצא שלשיטת רש"י יש כאן תנאי אם, ולא בטוח שהשם יקיים הבטחתו, אבל אין זה פסול כי אם יעקב יחטא אזי לא מגיעה לו ההבטחה. לעומתו לשיטת הרמב"ן ואור החיים ברור ליעקב שההבטחה תתקיים ובאומרו אם כוונתו כאשר.

עוד שאלנו כיצד הוא אומר וְהָיָה יְ-הֹ-וָ-ה לִי לֵא-לֹהִים, כביכול הוא לא בטוח בזה?

רש״י מבאר שיעקב מתפלל כאן שלא ימצא פסול בזרעו, שאם ימצא אזי יש פגם גם בו כביכול. 

לעומתו הרמב״ן סובר שדבריו אלו הינם כבר חלק מהנדר שקיבל על עצמו. יעקב אבינו אומר אם אחזור בשלום לארץ מהגלות אני אקים פה בית אלוהים, אני אפרסם את אלוהותך בעולם וכך אומר:

אם אשוב אל בית אבי אעבוד השם המיוחד בארץ הנבחרת במקום האבן הזאת שתהיה לי לבית אלהים, ושם אוציא את המעשר. ויש בענין סוד ממה שאמרו (כתובות קי) כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה (הרמב"ן)

הרמב״ן מלמדנו כאן עוד יסוד חשוב, בחוץ לארץ אין אפשרות לגילוי מלכות השם כמו בארץ. 

מלמדים אותנו חכמינו שבגלות העבודה שלנו הינה עבודת איסוף וליקוט, ואילו בארץ ישראל העבודה הינה פיזור והשפעה- להיות אור לגוים. 

אור החיים הקדוש מסכים עם רש״י ש"וְהָיָה יְ-הֹ-וָ-ה לִי לֵא-לֹהִים" הינו חלק מהתנאי אולם הכוונה בדבריו שישרה השם את שמו עליו כמו על אבותיו, כשם שאנו אומרים אלוהי אברהם ואלוהי יצחק. ובאמת זכה לזה ואנו אומרים בתפילה גם אלהי יעקב וכך העידה עליו התורה. 

והכלי יקר מפרש את דברי יעקב אבינו כך, והיה השם המיוחד- שם הויה לי לאלוהים. יעקב מקוה שיזכה שישרה עליו שם הויה. זו דרגת שכינה גבוהה ביותר המיוחדת לארץ ישראל ולעם ישראל. 

ויהי רצון שנזכה בקרוב לחזרת השכינה לציון לחזרת הנבואה ומלכות השם על כל הארץ. זו המתכונת להשגת השלום- שלמות. 

בברכה בעז מלט

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it. ">