מאמר לפרשת בא שנת תשוע"ה
השאלת הכלים ממצרים מוזכרת במקרא שלוש פעמים:
- 1)בפרשת שמות במעמד הסנה טרם הלך משה להוציא את ישראל ממצרים ( שמות ג, כא-כב) מובא:
{כא} וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם:
{כב} וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם:
- 2)בפרשת בא באמצע המפגש האחרון בין משה לפרעה טרם בואה של מכת בכורות משה מקבל נבואה(יא,ב-ג)
ובה מתבקש לבקש מהעם לנצל את מצרים.
{ב} דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב:
{ג} וַיִּתֵּן יְ-ה-וָֹ-ה אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם:
3) ובפעם השלישית בתיאור היציאה ממצרים (יב, לה-לו) מתואר הביצוע של בקשה זו:
{לה} וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת:
{לו} וַ-י-הֹ-וָ-ה נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם:
ככלל אנו רואים כאן שהיה חשוב לה׳ שהעם ישאלו מהמצרים כלי כסף, זהב ובגדים.
הדיבור בלשון נא אשר הוא חריג מאוד במקרא מלמדנו שאין זו ממש מצוה, אבל יש בכך תועלת גדולה להרמת רוח העם והכשרתם לנבואה, לכן השם מבקש זאת מהם.
פלא גדול שבקשת השם באה באמצע פגישת משה ופרעה, פרעה קוצף ומאיים על משה שלא יוסיף לראות פניו, ואז נכנסת שיחה למשה מפי עליון. נראה מהפסוקים שבכך הם באים לחדד את הניגודיות. לעומת פרעה שאומר אל תוסף ראות פני, השם אומר שיתן את חן העם בעיני מצרים והם ישאילום כלי כסף וכלי זהב ושמלות. השם בעצם ממקם את משה במקום אחר לגמרי ממקום עמידתו, הנושא עכשיו הוא איסוף השלל ולא כעסי פרעה הרשע.
בבקשת השם ממשה מדבר על העם שישאלו הכלים ממצרים. היה חשוב לה׳ להרים את רוח העם הנמצאת למטה יותר מרוחם של בני ישראל שהיו חזקים באמונה. ברם במקור השלישי אנו רואים שבני ישראל עשו כדבר משה ושאלו מהמצרים כלים ובגדים, אבל העם התקשה להזיז עצמו ולהתרומם מהקרשים- אמנם ריחם עליהם השם ונתן את חינם בעיני מצרים והמצרים מעצמם באו ונתנו להם.
אומר אור החיים:
{לה} עשו כדבר משה. פירוש לא להנאת הממון אלא למצות נביא. עוד ירצה על פי מה שהעלה רמב"ם בפרק ט' מהלכות יסודי התורה כי אם יבא נביא ויאמר לישראל על פי ה' לעבור על מצוה אחת הוראת שעה כאליהו בהר הכרמל וכדומה שומעין לו חוץ מעבודה זרה, והוא אומרו ובני ישראל עשו ולצד כי מעשה זה הוא מעשה בלתי הגון לגנוב דעת גוי, גם לגזול ממונם, ואיך יצדיקו ישראל לאומר להם עבור עבירה לזה אמר על פי משה פירוש אשר הובחן לנביא ובפרט זה יאמנו דבריו כנזכר:
{לו} וישאילום וינצלו וגו'. פירוש לצד שנתן ה' חן העם בעיני המצרים ובזה היו המצרים משאילים אותם בעל כרחם ומחמת זה הצדיקו הדברים כי אין כוונתם ללכת בהחלט שאם כן היו מבקשים הם לקחת מהם להרויח יותר ובזה וינצלו את מצרים. והנה המשכיל על דבר יראה כי פועל אדם ישולם לו (ברכות ט:) כי לצד שישראל חבבו דבר היציאה ולא חששו להנאת ממון הוא הדבר והוא הסיבה שהפליאו להרויח וזכותם עומדת להם:
יוצא לפרוש אור החיים הקדוש, בני ישראל לא ששו לשאול מהמצרים את הכלים, אבל עשו זאת בשביל דבר הנביא משה. גם מעשה מעין זה פסול בדרך כלל, וכאן עשו כך על פי הוראת שעה של הנביא שכבר הוכר בו שנביא אמת הוא לכן שמעו לו. עוד מלמדנו שדוקא מזה שהעם לא ניגשו לבקש כלים מהמצרים בזה דוקא הביאו לכך שהמצרים השאילום ולא חששו מתרמית. בזכות זה זכו ישראל לאיזה פיצוי מה על כל שנות השעבוד וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם.
בברכה בעז מלט