אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַי-הֹ-וָ-ה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה:

מדוע חוזרת התורה לאחר שאומרת לא יחל דברו שבה ואומרת ככל היוצא מפיו יעשה?

והנה במס' כתובות (עז, ב) מסופר שמלאך המות בא אל ר' יהושע בן לוי לקחת נשמתו, א"ל ריב"ל אני רוצה שתראה לי מקודם את מקומי בגן-עדן, הלך המה"מ עם ריב"ל להראות לו את מקומו, א"ל ריב"ל אני מפחד מהסכין שלך תן לי אותו, ונתן לו, כשהגיעו למקום קפץ ריב"ל ונכנס בחייו לגן עדן, והמה"מ רצה להוציא אותו משם, נשבע ריב"ל שלא יצא משם. אמר הקב"ה אם פעם נשבע והתירו לו השבועה גם עכשיו נתיר לו השבועה ויצא, אבל אם לא התיר מעולם את שבועתו גם עכשיו לא נתיר לו, ובדקו שבאמת אף פעם לא נשבע והתיר שבועתו, ונשאר בגן עדן והוכרח להחזיר למה"מ את הסכין.

ממעשה זה בגמרא למדנו פרוש מדהים לפסוקנו, אם האדם לא יחל דברו, אזי הקב״ה ככל היוצא מפיו של אדם זה יעשה. 

אם אנו נתייחס בכל הרצינות ליוצא מפינו גם הקב״ה יתייחס בהתאם. 

שבת שלום. 

בברכה בעז מלט