בס״ד לפרשת ואתחנן שנת תשוע״ה
וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבְךָ כִּי י-הוה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד. (דברים ד, לט)
שתי שאלות מרכזיות על פסוק זה:
א. מה הדגש ב"וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם"? כלום לא היו דברי משה שלמים אילו אמר "וְיָדַעְתָּ" בלבד?
ב. מהי התוספת "וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ"? אם יש ידיעה שכלית – וכי אינה מספיקה?
בפשט הדברים, משה רבינו מעורר את בני ישראל לחדש בכל יום את ידיעת יסוד האמונה. ולא די בידיעת האמת בשכל – עלינו גם להושיבה בלב, שהוא משכן התאוות והרצונות. שכן פעמים רבות אנו כושלים לא בשל חוסר ידיעה אלא בשל חוסר הזדהות עמוקה של הלב עם האמת.
עשרה "יָמִים" – פירוש האור החיים הקדוש
האור החיים הקדוש מביא עשרה פירושים לתיבת "הַיּוֹם", כל אחד מהם מדריך דרך שונה לזכור את אמיתות ה׳:
א. יום המיתה
תודעת יום המיתה בכוחה להרגיע את תאוות האדם ולהכניסו לפרופורציה נכונה בהחלטות החיים. כך אמרו חז"ל: "אם פגע בך מנוול זה (יצר הרע) – יזכיר לו יום המיתה."
ב. יום שחיטת השטן
מדובר ביום שבו ישחט ה׳ את השטן לעיני כל ישראל. גם תודעה זו בכוחה להשקיט את יצר הרע, שהוא שלוחו של השטן: "חבוב, סופך הולך וקרב – אז תירגע."
ג. יום הדין
כשנזכיר לעצמנו שאנו מתקרבים ליום הדין, שבו ניצב כל אדם לפני היושב במרום ויצטרך לתת דין וחשבון – גדולה כוחה של ידיעה זו לעצור בעד מה שאסור.
ד. הארת השמש
חידוש אורה של השמש בכל בוקר מחדש מזכיר לנו שיש דין לעוברי רצון ה׳ – וכשם שאין יום בלי שמש, אין מעשה בלי דין.
ה. בחינת הקדושה הנקראת "יום"
ה"יום" כאן מרמז לבחינת הקדושה שמתנגדת לחושך. אמר משה רבינו: "השתדל לדבוק וללמוד את הקדושה הנקראת יום – ובזה תינצל ממילא מן הצד האפל."
ו. חשבון נפש יומי
בכל ערב, לפני השינה, חשוב לחשב: מה עבר עליי היום? היכן טעיתי ומה צריך תיקון? ומה עשיתי לטובה? פרקטיקה פשוטה זו היא מן הכלים החזקים ביותר לצמיחה רוחנית.
ז. יום ירידת הנשמה לעולם
זהו היום שבו יצאה נשמתנו מן העולם העליון וירדה לכאן. ובאותו יום השביעונו בשמים שלא נסטה מדרך התורה הקדושה. כדאי לזכור את אותו יום ואת אותה שבועה.
ח. העולם העליון הנקרא "יום"
העולם הזה נקרא "לילה" ואילו העולם העליון נקרא "יום". לעתים אנו רואים "דרך רשעים צלחה" – אך כשנשיב לעצמנו שזה רק בעולם הצללים הזמני, נבין כמה רב ההבדל בין דרך הצדיקים לדרך הרשעים בעולם הנצחי.
ט. יום מתן תורה
יום מתן התורה הוא היום שבזכותו כל העולם קיים – שכן עד אותו יום העולם היה קיים בתנאי, וללא התורה אין לו תכלית. ידיעה זו מעוררת לשמור בכל כוח על דרכה של תורה.
י. יום השבת
השבת שקולה כנגד כל מצוות התורה. כשיצר הרע טוען "לא תוכל לקיים את כולה, ובמיוחד לאחר שכשלת", בא זיכרון השבת ומזכיר: בשמירת שבת אחת ניתן לתקן הרבה. "אם ישמרו ישראל שתי שבתות – מיד נגאלים."
שנזכה להשיב אל לבבנו שה׳ הוא האלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת – אין עוד.
מסר לדורנו: בעולם של גירויים ומהומה, קל לשכוח את האמת הפשוטה: "ה׳ הוא האלוהים, אין עוד." האור החיים הקדוש מלמדנו שיש עשר דרכים לחדש ידיעה זו מדי יום – מחשבון נפש מידי ערב ועד זיכרון יום המיתה. כל אחד ימצא את ה"יום" שמדבר אל לבו, ויחזיר בו את לבו אל ה׳.


