אם היינו יודעים שזהו יומנו האחרון עלי אדמות — כיצד היינו ממלאים אותו? התורה מספרת לנו על מעשיו של משה רבנו ביומו האחרון:
וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל: {ב} וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וי-הוה אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה: {ג} י-הוה אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ הוּא יַשְׁמִיד אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּם יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר י-הוה: {ד} וְעָשָׂה י-הוה לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי וּלְאַרְצָם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֹתָם: {ה} וּנְתָנָם י-הוה לִפְנֵיכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם כְּכָל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם: {ו} חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי י-הוה אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ: (ס) {ז} וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם: {ח} וַי-הוה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת: {ט} וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית י-הוה וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:... (דברים לא, א-ט)
פשט הכתוב
בפשטות אנו רואים מן הפסוקים שמשה הולך לעודד ולנחם את בני ישראל, שלא יישברו מכך שהוא עוזב אותם — כי השם ינהיג אותם כפי שנהג בהם עד כה. הוא מעודד גם את יהושע בן נון ונוסך בו דברי חיזוק: “השם יהיה עמך, לא ירפך ולא יעזבך”. ומשם הוא עובר להשלמת כתיבת התורה ולנתינתה לכהנים, ומזכיר לבני ישראל את מצות “הקהל”.
ומדוע דווקא מצוה זו? משום שזה היה האירוע המכונן ביותר בתודעת כל ישראל — אירוע של פעם בשבע שנים, שכל מטרתו שמירת התורה בתודעה הציבורית.
בקיצור, משה רבנו דואג לכולם ליום שאחרי: שלא תיפול רוחם של ישראל ולא של יהושע ממשיכו, וכן דואג להמשכיותה של התורה.
“וילך משה” — מה פשר ההליכה?
המפרשים עסקו רבות בהבנת הליכה זו — מה פשרה:
יש שפירשו שמשה הלך פשוט להיפרד מבני ישראל, לבקש כביכול את רשותם בטרם יעזבם.
יש שפירשו שהוא הלך לעשות שלום — שלום בין ישראל לאבינו שבשמים, ובין ישראל לעצמם. ואת השלום צריך לרדוף ולא להמתין שיגיע אלינו, ולכן הלך משה.
יש שפירשו שמשה בא בהליכתו להראות לעיני כול שכוחו במותניו, ושאין פטירתו כפטירת אחד האדם, אלא שהגיע זמנו להיפטר וזמנו של יהושע להנהיג את כל ישראל בפקודת האל.
ויש שפירשו שההליכה המדוברת כאן היא הליכת חלק הנשמה של משה — הכוח המניע את האדם — שנשמה זו הלכה ממשה כשהגיע זמנו להיפטר.
ממשפטי הסיום של אדם ניכר מה חשוב לו בעולם. משה רבנו, ביומו האחרון, התגלה בשיא תפארתו — בדאגתו האמיתית לצאן מרעיתו.
מסר לדורנו
יומו האחרון של אדם חושף את מה שבאמת יקר לו. משה רבנו לא עסק בעצמו, אלא בדאגה לעמו ולהמשכיות התורה לדורות. גם אנו מוזמנים לשאול את עצמנו במה אנו ממלאים את ימינו, ולמי אנו דואגים מעבר לעצמנו. חיים של משמעות נמדדים במה שאנו מותירים אחרינו.


