מאמר לפרשת וירא שנת תשע״ז
בסיומה של הכנסת האורחים שקיים אברהם אבינו בשלושת המלאכים מובא:
{טז} וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם:
{יז} וַי-הֹ-וָ-ה אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה:
{יח} וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:
{יט} כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְ-הֹ-וָה- לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְ-הֹ-וָ-ה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו:
מה עושה כאן ההשקפה של המלאכים על סדום? בו בזמן שאברהם הולך עמם לשלחם?
הפסוקים מנמקים מדוע בחר השם לספר לאברהם את שהולך לעשות לסדום, אבל הנימוק צריך הסבר מה הקשר בין הפיכת סדום לבין הנהגות החינוך של אברהם?
אבל פשט העניין, אל אברהם הגיעו שלושה מלאכים, אחד לרפאותו, אחד לבשר את שרה על הולדת יצחק, והמלאך השלישי למה בא? זאת לא ידע אברהם עד כאן. כשאברהם מלווה את אורחיו, הם במקום ללכת נעמדים במקומם ומשקיפים על פני סדום, כדי שלא יבין אברהם שהולכים הם לסדום. כאן מתערב בסיפור ריבונו של עולם ואומר (לעצמו או לצבא השמים) "המכסה אני מאברהם אשר אני עושה?! " או אז אומר לאברהם: זעקת סדם ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד.
עדיין שומה עלינו להבין מדוע השם משתף את אברהם?
הרמב״ן מסביר כך:
והנכון כי השם יתברך דבר בכבוד אברהם אמר הנה הוא עתיד להיות לגוי גדול ועצום ויהיה זכרו בזרעו ובכל גויי הארץ לברכה לכן לא אכסה ממנו כי יאמרו הדורות הבאים איך כיסה ממנו או איך נתאכזר הצדיק על שכיניו החונים עליו ולא ריחם ולא התפלל עליהם כלל והגלוי אליו טוב ויפה כי ידעתי בו שהוא מכיר ויודע שאני ה' אוהב צדקה ומשפט כלומר שאני עושה משפט רק בצדקה ולכך יצוה את בניו וביתו אחריו לאחוז דרכי והנה אם בדרך צדקה ומשפט יפטרו יתפלל לפני להניחם וטוב הדבר ואם חייבין הם לגמרי גם הוא יחפוץ במשפטם ולכן ראוי שיבא בסוד ה׳.(ע"כ לשונו)
אם כן הרמב״ן מציין שני טעמים בדבריו:1-שלא יאמרו אייך כיסיתי ממנו את תכניתי, 2-שלא ירננו על אברהם מדוע שתק ולא סינגר על הפיכתם.
לדעת הספורנו
השם מחליט לשתף את אברהם בתכנית, כי ידעתיו כאיש חינוך, כאיש תהיה תוכחתו רבת התועלת, לכן אם יאמר אברהם שיש צדיקים בסדום ואפשר עוד לתקן את המקום- אזי נמתין להם. ויש לכך עוד תועלת הגם שאברהם לא הציל את סדום מההפיכה, בגל אופן הוא יצווה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט, ויאמר להם ראו מה עלה בגורל סדם ועמורה.
ואילו לדעת אור החיים הקדוש
השם משתף את אברהם להיות שאברהם הציל את הסדומיים בחרבו ובקשתו, נוגע אליו הדבר לדעת מה שיעשה בהם.
בעל המאור ושמש מבאר שמכיוון שאברהם מידתו מידת החסד, אולי ימשיך עליהם חסד עליון שלא יאבדו כי חפץ חסד הוא יתברך שמו. ועוד אומר שכל שלושת המלאכים מלאכי חסד המה, ורצתה מידת החסד לגמול חסד גם עם שונאיה, אבל כידוע בסופו של דבר גם מידת החסד הסכימה עם מהפכת סדום.
המלבי״ם מביא כמה טעמים לדבר ובין דבריו מבאר שאברהם אבינו התחיל להוריד את ההנהגה ההשגחית לעולם, את השכינה, ועל ידי זה גם נסבב משפט סדם ועונשם שהיה השגחי. שיתוף אברהם אינו רק עדכון שלו, אלא שאברהם ממש נעשה בבחירתו בטוב שותף להנהגת העולם, וכמנהיג הדור יש לו איזו אחריות לנעשה בדורו, ואם יתפלל על סדם ועמורה, יתכן שיוכל להצילם. על פי זה בכל ההתמקחות של אברהם עם השם בדבר הצדיקים שאולי ימצאון בסדום, בעצם נעשה ברור האם יש סיכוי להציל ולתקן את הערים האלו. אברהם הרגיש בצדק שיש לו אחריות לנעשה בשכונתו. ויתכן שאנשי סדום נענשו כה קשה דוקא כי היו בשכונתו ולא למדו מדרכיו.
לסיכום: השם, בשיתופו של אברהם אבינו ושלנו כלומדי התורה, בתכניתו להפוך את סדום ועמורה, מלמדנו שיש לנו השפעה על הנהגתו את העולם, שיש לנו אחריות לנעשה סביבנו. שיש הקפדה בשמים על שכנינו מסביב למה לא למדו מאיתנו דרך צדקה וחסד, ומלמדנו שלפעמים גם מידת החסד מסכימה שיעשה דין ברשעים כשאין דרך לתקן את דרכיהם הרעים.
בברכה בעז מלט