בס״ד.   לפרשת וישלח שנת התשע״ז

בפרשתנו אנו  מלווים את יעקב אבינו בשובו לארץ ישראל לאחר הגלות הארוכה בבית לבן. יעקב שולח להודיע לעשיו אחיו שהוא חוזר לארץ, מבקש לקבל מעשיו אחיו ״הסכמה״ לשיבת ציון. מבקש את אישור האו״ם להקמת המדינה. יעקב לא רוצה להיכנס לארץ בהיחבא, אבל מצד שני הוא חושש מהמפגש עם עשיו, והוא נערך אליו בשלושה דרכים: שולח לעשיו דורון, מתפלל ומתכונן למלחמה. 

אומרת התורה:

{ח}  וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:  ובהמשך כשמתפלל לה׳ שיצילהו אומר גם:

{יב}  הַצִּילֵנִי נָא מִיַד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים: 

למה בכלל היה ירא?

מה ההבדל בין וַיִּירָא לבין וַיֵּצֶר?

בכל אופן מה פשרה של יראה זו?

ראשית חשוב להקדים ולברר את ההבדל בין פחד ליראה?

אומר המלבי״ם בכמה מקומות:

הפחד- הוא מעצם בלתי ידוע, והיראה- הוא מדבר ידוע. 

המלבי״ם כאן בפרושו מאיר לנו ביאור יקר, כי התורה במקומות רבים שוללת מכל וכול את הפחד, מלבד הפחד מאת השם. כגון ״ אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא ״ (משלי ג,כה). או ״ פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים ״ (ישעיהו לג,יד). וכהנה פסוקים רבים. לעומת זאת כלפי ה' אומר הנביא ״ אֶל-יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵינוּ יִפְחָדוּ, וְיִרְאוּ מִמֶּךָּ. ״(מיכה ז,יז).

 על פי המלבי״ם נבין כך: המאמין בהשם המנהיג את העולם לא אמור לפחד מאף אחד, מאף עצם בלתי ידוע כלשון המלבי״ם. אולם היראה דינה שונה, כשהאדם ניצב בפני איזו סכנה ידועה וביראתו הוא בונה אמצעי הגנה ומפתח דרכי התמודדות- אין זה פסול. 

הרב קוק כותב שהפחד השלילי אותו פסלה התורה הוא הפחד המשתק. פחד הנובע מכל מיני דמיונות. אולם פחד שלא משתק אלא דוקא מדרבן להשתדלות והתמודדות עם הסכנה הממשית הוא החיובי. 

יעקב אבינו לא בורח מעשיו, ולא משתתק. הוא דוקא מודיע לעשיו שהוא בא, כדי לקדם את פני הרעה. והוא ניגש למפגש ביראה. 

אומר רש"י בשם המדרש: 

ויירא ויצר. וירא שמא יהרג, ויצר לו, אם יהרוג הוא את אחרים (ב"ר עו, ז. - תנחומא וישלח ד.): (רש"י)

ומאז יעקב אבינו ועד היום אנו ניגשים למלחמות ביראה כפולה, אנו לא רוצים ולא יכולים להרשות לעצמנו להפסיד במלחמות, אבל גם לא רוצים להרוג אחרים, ולפחות לא חפים מפשע. כך צמח הצבא המוסרי ביותר בעולם. ( אין כוונתי לפטור הצבא מבדיקה עצמית מתמדת, רק כוונתי שאין לאף אומה אחרת זכות מוסרית לבקר את הצבא המדהים שלנו)

ומה כוונת יעקב אבינו שמבקש מהשם  הצלה ״ מִיַד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו ״ וכי זה לא אותו אחד? נאמרו בזה פרושים שונים ואני אביא כאן אחד מפרושי אור החיים:

עוד יכוין לומר על זה הדרך הצילני נא מיד אחי, אם יתחכם עליו להרע ברמאות אחוה, שהוא דרך שאין יעקב יכול להנצל ממנו, מיד עשו אם יפרסם רשעו להרע, גם לזה הוצרך לתפלה להצילו מידו(אור החיים) 

יעקב חושש מעשיו בשני אופנים:

מעשיו המתנהג כאח ומסתיר את שנאתו אלינו, כמו שהיום מופעלים על ישראל לחצים בינלאומיים כביכול בשם השאיפה לשלום שניתן יד להקמת מדינת אויב בלב ליבה של ארצנו הקטנה. 

ויעקב גם חושש מעשיו המגלה שנאתו בגלוי ונלחם בנו בכל כוחו. 

לסיכום:

אל לנו כאנשים פרטיים לפחד מכל מיני פחדים דמיוניים, אם נעצור בליבנו את המחשבות המחלישות באיבן, לא נסחף לכל מיני פחדים משתקים.  אולם בעמדנו בפני סכנות ממשיות, השאננות והאדישות לא יצילונו, במצב כזה הפחד החיובי, קרי היראה דוקא יעזרנו לטכס עצה ולהתמודד נכון. 

גם במישור הלאומי אסור לנו להימנע מלהתקדם לפעול ולממש את חלומותינו ושאיפותינו בשל הפחד מ ״ מה יאמרו בגוים״, כגון ההימנעות הנמשכת עשרות שנים מלהחיל את החוק הישראלי על רחבי ארץ ישראל בשל פחדים בינלאומיים. ועוד דוגמאות שלא אפרט כאן.  אולם נכון לחשב דרכי פעלה שונים, נכון לקנות מטוסי קרב איכותיים וכדו׳ בשל חששותינו מהאויבים. ולהתפלל להשם שיצילנו מידם. 

בברכה בעז מלט