לפרשת שמות התשע״ז

ותיראן המילדת את האלוהים...

בפרשת שמות מסופר לנו על השתלשלות השעבוד של בני ישראל במצרים, בין השאר פרעה מצווה על המיילדות העבריות להרוג את התינוקות הזכרים בזמן הלידה של העבריות.אולם:

{יז}  וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים: 

{יח}  וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים: 

הניסיון כאן היה קשה מאוד בזמנים שבהם המלך במוצא פיו גוזר חיים או מוות, ואין מי יאמר לו מה יעשה, כנגד זה עמדו המיילדות בגבורה בניסיון ולא ביצעו את גזירתו. 

מה מקור הכח?

יראת האלוהים. הירא את השם-לא יפחד מאף אחד. זו אמירה נכונה אבל לממש אותה זו עבודה גדולה. להשליט בנפשנו את ההכרה האמונית על פני הנראה המוחש לעיננו-זה מבצע לא פשוט. 

וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם - אומר אור החיים פרוש "כאשר דיבר" מורה שמיד כשיצאו המילדות ממלך מצרים הן גמלו בליבן שלא לעשות כדבריו, אבל אם הן היו אומרות לעצמן מחר, יתכן מאוד שלא היו עומדות בניסיון הזה, שלא היה מגיע אף פעם יום המחר הזה. 

וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים:- אומר אור החיים שהמיילדות חששו שאם ימות אחד מהילודים מיתת עצמו יחשדו אותן שהן הרגוהו, לכן הן השתדלו ככל יכולתן להחיות את הילדים

למדנו מכאן עצה לעבודת השם ולמלחמת היצר. כאשר אנו מזהים כנגד מה נלחם בנו היצר הרע, אנו מבינים שבזה אנו דוקא מצווים להשתדל ולהתחזק ביותר. 

אחר כך פרעה פונה למיילדות ומתלונן: מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים: 

... לכאורה היה צריך להתלונן מדוע לא עשיתן את גזירתי? אלא אומר אור החיים שתלונתו היתה יותר קשה, כיצד אתן עוד מעיזות להחיות הילדים? מביאות למיילדות מים ומזון ? לא רק שאינכן הורגות הזכרים, אתן עוד משתדלות להחיותם??

כאן הפלא גדול יותר לעין ערוך, כיצד הצליחו המיילדות להרגיע אותו שלא יהרגם?

הן אמרו לו, אומר אור החיים, מה שאנו הבאנו מים ומזון היה בחושבנו שהן טרם ילדו, ובכך רצינו להסתיר את כוונתנו להרוג את הזכרים, רצינו להראות לעבריות שאת טובתן אנו מבקשות, אך מה רבה היה הפתעה לגלות שהן ילדו טרם בואנו, הן הסתירו את הריונן וילדו לבד, כמו החיות האלה היולדות בשדה. למרבה הפלא פרעה קיבל את תשובתם ולא הרגם!

ישנו כלל נפשי בעולם שנקרא ״אשר יגורתי בא לי״, כאשר נהג בכביש פוחד שהשוטר העומד בצד הכביש יעצרהו, רבים הסיכויים שכך אכן יהיה. חייל היוצא לשדה הקרב ופוחד למות-מוטב שיחזור הביתה מיד ולא ילחם. ואפשר למצוא לכך דוגמאות רבות מהחיים. המיילדות יצאו בחיים מהסיפור הזה, כי הן הצליחו לשמור על שלוות רוחן, לא להילחץ כלל ממלך מצרים. ובזה שהן לא פחדו מפרעה, הן יכלו לענות לו מה שענו, ופרעה גם קיבל את הסברן. 

כיצד הן הגיעו למדרגה כזו? כבר ענה לנו הפסוק: ״ וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים ״ -יראת האלוהים מבטלת את כל היראות שבעולם. ועוד לימדונו חכמינו שכאשר מתעוררת לאדם יראה ממישהו בעולם, הרי שזה סימן שעליו להתחזק ביראת השם ובזה תסור ממנו היראה הנמוכה. בטח באחד ואל תפחד!

בברכה בעז מלט