בס"ד ערב פסח התשע"ז

מה דינה של הכוס החמישית, האם יש חובה לשתותה, מצוה , רשות או איסור? ומה משמעותה?

מצות שתיית ארבע כוסות מוזכרת פעמים רבות במסכת פסחים, אבל היכן מצאנו מצוה לשתות כוס חמישית?

המשנה בריש פרק ערבי פסחים אומרת ״ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין״ 

( ומשמע מהלשון שאפשר גם יותר).

בהמשך התלמוד מובאת אימרת רבי טרפון ״ת״ר חמישי גומר עליו את ההלל ואומר הלל הגדול דברי רבי טרפון.״ ( פסחים קי״ח)

לפני הרשב״ם היתה גרסה אחרת בתלמוד במקום חמישי, נכתב אצלו בגרסתו רביעי, ואם כן לגרסתו אין כוס חמישית. 

אולם לגרסת הראש כן נכתב חמישית, והוא שולל את גרסת הרשב״ם, ומסתפק אם כוס חמישית הינה חובה או רשות. 

גם הרי״ף הזכיר כלשון זו ״ חמישי אומר עליו הלל הגדול- דברי רבי טרפון. ״ ומשמע שכך פוסק שיש לשתות חמש כוסות. 

הר״ז הלוי מבין שרבי טרפון חולק על המשנה ולפי זה לא קיבלנו את דבריו של רבי טרפון. 

רבינו ניסים דוחה דבריו שמלשון הגמרא משמע שהלכה כרבי טרפון. רבינו ניסים מסיק מכך שכל הסוגיא מדברת על ארבע כוסות, משמע שאלה הם חובה, ורבי טרפון המדבר על הכוס החמישית כוונתו שזו רשות או מצוה מן המובחר אבל לא חובה. 

גם הרמב״ם כותב שיש למזוג כוס חמישית ולומר עליו הלל הגדול כדברי רבי טרפון ומוסיף שכוס זו אינה חובה כמו ארבע כוסות. ( הלכות חמץ ומצה פ״ח הלכה י)

נמצאנו למדים עד כאן שלשלושת עמודי ההוראה: הרמב״ם, הרי״ף והראש, וכן לדעת הר״ן יש לשתות גם כוס חמישית. גם הטור מקדיש לכוס חמישית סימן שלם ותורף דבריו שכוס חמישית הינה רשות. הבית יוסף דן בסדר היכן שותה את הכוס הרביעית והיכן את החמישית, ומשמע ממנו שאין לברך בורא פרי הגפן על החמישית ושחוזר אחרי הלל הגדול שוב ויאמר יהללוך... כשם שאמר לאחר ההלל. 

ופלא הוא שמרן בספרו השולחן ערוך לא הזכיר הלכה זו כלל, והרמ״א מביאה בלשון ״יכול לשתות״. 

למסקנה:

לרוב הפוסקים כוס חמישית הינה מצוה או רשות אבל לא חובה כארבע כוסות. מי שרוצה לשתותה , ישתה את הכוס הרביעית בסיום ההלל, ימזוג כוס חמישית ויאמר עליה את "הלל הגדול" ו"נשמת כל חי", לאחר אמירת ישתבח ישתה כוס זו ולא יברך "בורא פרי הגפן" על כוס זו. ( משנה ברורה). אולם המנהג הרווח בישראל הינו רק למזוג כוס חמישית ולקרותה כוס של אליהו הנביא ולא לשתותה.

מה משמעותה?

רבי טרפון שהוא הראשון שמזכיר כוס זו חי בתקופה שלאחר חורבן הבית, וכנראה רצה להדגיש שעלינו לעורר געגועים לא רק לחרות שזכינו ביציאת מצרים אלא גם לבית המקדש שחרב. ראשיתם של דברים בחמשת לשונות הגאולה המוזכרים ביציאת מצרים: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, והבאתי. מאז יציאת מצרים עם ישראל שתה ארבע כוסות בלבד כי טרם התקיימה הבטחת והבאתי במלואה. ורבי טרפון בא להוסיף את ציפיית המקדש לליל הסדר( הרב ישראל אריאל בהגדת המקדש)

וראיתי עוד לעמוד על ענינה של כוס חמישית מדברי הגמרא שם בפסחים הדנה בעניינו של הלל הגדול הנאמר על הכוס החמישית. 

רבי יוחנן מבאר למה נקרא שמו הלל הגדול מפני שהקב״ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה. לראות כיצד בתוך עולם הנראה כמתנהל במקריות הקב״ה משגיח על כל בריותיו ונותן להם מחסורם זהו דבר גדול. אם כן הכוס החמישית באה כדי להודות על ההשגחה הפרטית של השם יתברך. 

המעיין בתוכן המזמור אכן יראה שזה הקו המרכזי ״ כי לעולם חסדו״ גם כשנראה שנוהג עמנו בהנהגת הדין, באמת באמת מאחורי הכל זהו חסדו של השם שפועל כל. 

וכך כותב הרב קוק על המזמור הזה( תהלים קלו):

״העשרים וששה הפסוקים, שהם מסתיימים ב"כי לעולם חסדו" הם כולם שיר גדול על הופעת חסד-אל הנצחית על כל בריותיו, החסד המתעלה מכל תכונה של מדת דין, שהוא מוכרח להופיע בעולם, בשביל קיומו כל ימי הארץ. ״ אמנם מסביר הרב שלשם ההתעלות המוסרית של האדם, צירף השם להנהגת העולם גם את מידת הדין, בכל זאת החסד הנצחי הוא יסוד הכל, הלא גם רצונו של השם להביא אותנו להיות אנשים טהורים ומוסריים- חסד עליון הוא. 

לפני שתיית הכוס החמישית בתוך פסוקי נשמת כל חי אנו אומרים:

בפי ישרים תתהלל

ובדברי צדיקים תתברך

בלשון חסידים תתרומם

ובקרב קדושים תתקדש

ואלה כנגד ארבע כוסות שבהם אנו משבחים את השם. 

ואז אנו אומרים ״ובמקהלות רבבות עמך בית ישראל...על כל דברי שירות ותשבחות דוד בן ישי עבדך משיחך״ זו הופעת הדרגה החמישית, השבח העולה מכללות רבבות עמך בית ישראל. וזו עבודת מלך המשיח הבא לחשוף את קדושת הכלל. 

לסיכום:

ענינה של הכוס החמישית לשבח את השם על השראת השכינה שהשרה במקדשנו, להודות על השגחתו הפרטית הדואג לכל יצוריו ברוב חסדיו, ולפאר אותו בקדושת כלל ישראל. בתוך הכוס החמישית חבויה הערגה הגדולה לביאת אליהו הנביא עם משיח צדקנו ולחזרת השכינה לציון במהרה בימינו. 

בברכה בעז מלט