בס״ד ערב שבת חול המועד פסח תשע״ז

בשבת חול המועד פסח נוהג עם ישראל לקרוא את הפטרת חזון העצמות היבשות של יחזקאל הנביא. זו אולי הנבואה המפורסמת ביותר שלו, בטח אחת הנבואות היותר מעוררות ישנים משנתם:

 א הָיְתָה עָלַי יַד יְ-ה-וָ-ה וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְ-ה-וָ-ה וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת. ב וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד. ג וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וָאֹמַר אֲ-דֹנָי יְ-ה-וִ-ה אַתָּה יָדָעְתָּ. ד וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא עַל הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר יְ-ה-וָ-ה. ה כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְ-ה-וִ-ה לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם. ו וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה. ז וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי וַיְהִי קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ. ח וְרָאִיתִי וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה וְרוּחַ אֵין בָּהֶם. ט וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ הִנָּבֵא בֶן אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְ-ה-וִ-ה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ. י וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם חַיִל גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד.    יא וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ. יב לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְ-ה-וִ-ה הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל.    יג וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי. יד וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם יְ-ה-וָ-ה.

אמת או משל? ואולי בעצם שניהם?

מעניין גם להתבונן בתהליך תחיית המתים המתואר בחזון.

האם צריך שיישארו בנו עצמות אף כי יבשות כדי שנקום בתחיית המתים?

בתלמוד במסכת סנהדרין דף צב עמוד ב׳ מובא דיון של החכמים האם נבואה זו אמת או משל. אחת הדעות המובאת בדיון: ״רבי יהודה אומר אמת משל היה״. רבי יהודה ״הרגיז״ בדבריו את רבי נחמיה שאומר ״ אם אמת למה משל ואם משל למה אמת״ 

יש מפרשים שהבינו שכוונתו לומר שאכן החיה יחזקאל הנביא את המתים וגם זה משל לעם ישראל שלא יאמר יבשו עצמותינו נגזרנו לנו, אלא עתידים לחזור לארץ כמו שהוא מפרש בהמשך הנבואה. הרב צבי יהודה קוק ביאר את דברי רבי יהודה כך, היינו שהאמת והמשל חד הם. המשל כאן הינו האמת לאמיתה. 

המילה המרכזית בנבואה זו הינה ככל הנראה הרוח. בתחילת הנבואה הרוח נושאת את הנביא לבקעת דורא שבה נמצאות העצמות הללו. עיון בפסוקים מלמדנו שחזרתם לחיים של העצמות נעשית בשני שלבים:

שלב ראשון העצמות מתקבצות עצם אל עצמו, קרמו בשר וגידים אבל חסרי חיים. ואז באה נבואה שניה הקוראת לרוח בואי מארבע רוחות ופחי חיים בהרוגים האלו. הפסק זה מורה על שני שלבים בחזרה לחיים. 

בהמשך הנבואה המביאה את הנמשל שהינו קיבוץ הגלויות וגאולת ישראל, מובלט במיוחד חילוק זה:

1. הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל.

2. וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה,

בשלב ראשון מדבר על שיבה לארץ, טרם הפחת הרוח, טרם ההנחה על האדמה וטרם ידיעה כי אני השם. 

כן נכון, כוונתי לרמוז שאנו בתוך התהליך הזה, טרם השלמנו בואנו אל הנחלה והמנוחה ודעת את השם אנו היום בשלב שיש כבר גידים ובשר על העצמות אבל חסרה בנו הרוח. 

יחזקאל הנביא עקבי בשיטה זו, גם בפרק הקודם אנו רואים חלוקה זו: מדבר על קבוץ הגלויות ואחר כך על נתינת לב חדש בקרבנו וכך מובא: 

כד וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן-הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַתְכֶם.  כה וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים, וּטְהַרְתֶּם:  מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל-גִּלּוּלֵיכֶם, אֲטַהֵר אֶתְכֶם.  כו וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן, מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם, לֵב בָּשָׂר.  כז וְאֶת-רוּחִי, אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וְעָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ, וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם. 

חג הפסח הינו הזמן בשנה המיועד להופעת הניסים וגילוי סגולת עם ישראל. חכמינו קבעו לקרוא נבואה זו בשבת חול המועד פסח כנראה מתוך ידיעה שזהו הזמן המיועד להופעת רוח אלוהית זו, לגילוי הסגולה הישראלית במלוא זוהרה. 

הנבואה אכן מדברת על עצמות יבשות שיחזרו לחיים, למרות שעל פי רוב גם העצמות נרקבות במשך השנים. אם כן תחיית המתים לפחות ביחס לגוף היא חיים חדשים לכל דבר. אבל יחזקאל הנביא רוצה לומר שכל הגלות הארוכה לא תבטל את קיום העצמות שלנו. לא רק בחולם אלא אף בשורוק. אנו כבר כמובן בדור שזכה לראות מול עיניו את הנס הזה המופלא שאין לו אח ורע בכל תולדות העולם, אלפיים שנות גלות לא ביטלו את עצמותינו, אין אף עם בעולם שחזר לארצו ולחיים לאומיים משלו לאחר שנות גלות כה ארוכים, ועוד שחזרתנו באה מכל קצוות תבל. מטרתה של שיבת ציון לא מסתכם בלהיות עם ככל העמים, אלא במימוש חזון הנביאים, בחיבור שמים וארץ.

ואף שכבר זכינו לראות את העצמות נרקמות גידים בשר ועור עליהם, ולמרות שהנבואה הפלאית הזו כבר התממשה בחלקה הגדול מול עיננו, ישנם בתוכנו הממאנים להאמין בהתקיימות תחיית העצמות היבשות? 

בברכה בעז מלט