בס״ד לפרשת שלח התשע״ז

בפרשתו אנו פוגשים את חטא המרגלים שהוציאו דיבת הארץ רעה, הניעו את לב בני ישראל מלעלות לארץ, ובגין כך נגזרה גזרת ארבעים שנה להסתובב במדבר. לאחר שמוציאי דיבת הארץ נענשו והעם התאבלו, התעוררו אי אילו אנשים והחליטו למרות זאת ו ״אף על פי כן״ לעלות לארץ.

{מ} וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְ-הֹ-וָ-ה כִּי חָטָאנוּ: {מא} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי יְ-הֹ-וָ-ה וְהִוא לֹא תִצְלָח: {מב} אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין יְ-הֹ-וָ-ה בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם: {מג} כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְ-הֹ-וָ-ה וְלֹא יִהְיֶה יְ-הֹ-וָ-ה עִמָּכֶם: {מד} וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית יְ-הֹ-וָ-ה וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה: {מה} וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה:

מה פרוש ויעפילו ?

מה חשבו המעפילים כשעלו נגד רצון השם?

מה בינם לבין המעפילים מהדור הקודם?

היום מקובל להבין את המילה ויעפילו במובן של טיפסו, אבל מהפסוקים ברור שאין זה המובן כי נאמר בפסוק: וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר. ואי אפשר לומר ׳ויעלו לעלות אל ראש ההר׳. 

תרגום אונקלוס כותב ״וארשעו ״ דהיינו הרשיעו. לעומתו תרגום יונתן כותב ׳ואזדרזו בחשיכא קדם קריצתא׳ דהיינו פרושו 

השכימו בטרם שחר. 

גם רש״י מביא את שני הפרושים: בתחילה כותב שהלכו בחוזק ובעזות, וגם מביא שהלכו חשכים בלא רשות. כנראה שלכן היהודים שעלו לארץ בחשיכה שלא ברשות הבריטים, נקראו מעפילים. 

מה הם חשבו בלבם כשעלו נגד רצון השם, ועוד שהם בעצמם אומרים: 

הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְ-הֹ-וָ-ה כִּי חָטָאנוּ. אז אם אתם מבינים שחטאתם מדוע אתם חוטאים שוב?

רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו צדקת הצדיק פסקה מו, מבאר את סברתם: הם חשבו שזהו מבחן שהשם בוחן אותם עכשיו האם הם נחושים לשמוע בקול דברו הראשון לעלות ולרשת את הארץ, אפילו שעכשיו אומר להם לא להעלות. דוגמא לכך כשה׳ אומר למשה ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם, ומשה דוקא מתעקש ונלחם עבור הצלת בני ישראל, כי משה כנראה הבין שבאמת ה' דוקא רוצה שהוא יסנגר על ישראל. 

ומוסיף ואומר רבי צדוק הכהן שאמנם עלית המעפילים בזמן משה לא צלחה, אבל בעתיד כן יצליחו המעפילים וכך כותב:

והם לא הצליחו בזה מפני שאכלוה פגה, כמו שאמרו ז"ל (דף מט:) בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא, שאז  הוא העת לזה. ולכך אמר להם משה "והיא לא תצלח", נראה שעצה היא אלא שלא תצלח. ודייק "והיא" שבכל מקום דרשו רז"ל היא ולא אחרת, שיש זמן אחר שמצליח והוא זמננו זה שהוא עקבי משיחא.(עד כאן)

רבי צדוק מדייק בלשון והיא, היא ולא אחרת.  רבי צדוק חזה את העתיד להיות: תנועת העפלה לארץ שמצליחה לעלות. 

לא הטורקים ולא הבריטים עצרו בעד התעוררות חיבת הארץ של העם הישראלי, ששב לארצו לאחר שנות אלפיים, ובוודאי שאף היום לאחר שכבר ראינו בעינינו בשיבת ציון, אף צר ומתנכל לא יוכל למנוע בעדנו לירש את כל רחבי ארץ קודשנו ולבנות את בית מקדשנו. 

בברכה בעז מלט