בס״ד לפרשת קורח התשע״ז

קורח מקהיל את העדה אל פתח אוהל מועד ומערער על מנהיגות משה ואהרן. ואז:

{כ}  וַיְדַבֵּר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: {כא} הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע: {כב} וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף: 

 כלפי מי אומר השם להבדל מהעדה?

מה פרוש הביטוי ״אלהי הרוחות״ ? 

האיש אחד יחטא וכל כל העדה תקצוף?

כיון שהשם אומר להם לֵאמֹר, סימן שלא דיבר ביחס למשה ואהרן עצמם. ועוד שבטח משה ואהרן כשלעצמם לא בסכנה אם השם מביא מגפה, וראינו בהמשך הסיפור שאהרן לא פגיע למגפה. לכן ברור שהשם מזהיר אותם שיגידו לאחרים שיבדלו מהעדה הרעה. מה העניין? היו כאלה שנקבצו בעצת קורח והם שותפים פסיביים במחלוקתו, אבל היו כאלה שלא התכוונו להרשיע וכלפיהם אמר השם הבדלו. ( אור החיים)

לדעת רבינו חננאל השם התכוון באמת רק לכלות את קורח דתן ואבירם, אולם משה רבינו חשב שמדבר על כל העדה, לכן אמר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?  יוצא לשיטתו שמשה לא הבין כוונת השם. 

הרמב״ן דוחה את שיטתו, ואומר שלא יתכן שמשה טעה בהבנת דבר השם. ולא מסתבר שהשם יקרא לשלושת אלה עדה. אלה שהעדה בכללה התחייבה כליה כי היו מהרהרים אחרי רבם, והם כמהרהרים אחרי השכינה וחייבים מיתה בידי שמים. ומשה עמד לסנגר עליהם, ודרך הסנגורים לתלות את האשם באיש אחד שרק הוא ייענש ולפתור את השאר שנגררו אחריו. וכך גם נהג דוד כשבא לסנגר על ישראל. וקורח ממילא נתחייב כליה, כך שמשה לא הזיק יותר לקורח. 

למה אומר השם שיכלם כרגע, מה המילה רגע באה לבטא?

וגם מה חשב הקב״ה שאיש אחד יחטא ועל כל העדה יקצוף?!

אומר אור החיים, כיון שכבר נגזרה גזירת מיתה על כל העם למות במדבר (מלבד הנשים, הגברים שמתחת לגיל 20 , כלב בן יפונה ויהושע בין נון). 

כיון שכך, השם לא דיבר לכלותם על עוון קורח, אלא על עוון המרגלים, אמנם השם האריך להם אפו, ועכשיו שנוסף להם עוד סרחון, דיבר השם לבצע את גזר דינם כרגע, ולא במשך ארבעים שנה. לזה כבר נרמז לפני כן בדבר השם ״רגע אחד אעלה בקרבך וכיליתיך״. לכן אמר השם למשה ואהרן לאמור הבדלו מתוך העדה, לאמר לכל אותם צדיקים שלא ראויים להינגף יחד עם החוטאים כדוגמת כלב , יהושע ובני משפחותיהם. 

אז מה טען משה, הלא באמת העדה הזו כבר התחייבה בדין בעוון המרגלים, אז זה לא איש אחד שחוטא אלא כולם חוטאים?

גם מה פרוש אלהי הרוחות?

אומר אור החיים הרוחות הם מחשבות ורצונות האנשים כמו ״העולה על רוחכם״. אמר משה לקב״ה אמנם אתה צודק, שהם כבר התחייבו בעונש מוות על חטא המרגלים, אבל כיון שרצונך שכל הרוחות יקבלו אלוהותך, ובראותם שאתה מכלה את כל העדה, יסברו שאתה מעניש את כל העדה על חטאי איש אחד, ובזה יתקשו לקבל מלכותו. 

 

ועוד ביאור מוסיף אור החיים:

שלוש דרגות יש לקב״ה בשבח שנותנים לו:

1. שבח והלל שנותנים לו צבא מעלה, כל המלאכים והשרפים. 

2. שבח והלל שנותנים לו הצדיקים משני אוצרות החיים: אוצר אלו שטרם ירדו לזה העולם, ואוצר אלו שירדו לעולם הגשמי, וחזרו למעלה לאוצר החיים. 

2. למעלה מכל אלה הוא השבח שנותנים לו אלי החיים כאן בתוך עולם הזה הגשמי המפריע להם להכיר את השם, והם מתעצמים לאהוב את השם ולשבחו. 

לזה אמר משה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר, החפץ בשבח הרוחות בזמן שהן נתונות בתוך הבשר עדיין, אם תענישם- "תפסיד" את השבח של הבריות.

למדנו שהקב"ה מעניש על חטאי איש אחד את כל העדה רק אם היא גם שותפה במידת מה לקלקולו. אם העדה מתבדלת ולא נגררת אחרי החוטא- הוא לבדו נושא את עוונו. גם למדנו שבליעת משפחות קרח, דתן ואבירם באדמה היתה בשם הויה שמורה על מידת הרחמים. השם באהבתו אותנו העניש רק את מחוללי המרי. ולמדנו ששבחם של בני האדם, שמשבחים לקב"ה כאן בזה העולם עולה על הכל.

בברכה בעז מלט