בס״ד לפרשת בלק שנת התשע״ז
כך אומר השם לבלעם הרשע עת התבקש בידי בלק מלך מואב ללכת ולקלל את עם ישראל.
שואל רבינו בחיי ( במדבר יח, כב)
ובכאן יש לשאול אם היה כוח בדבר בלעם להזיק ולהועיל אם לא? אם תאמר היה, היאך אפשר שיהיה בבשר ודם לשנות גזרת הבורא? ואם הבורא גזר על ישראל, שנאמר כי ברוך הוא, היאך יש בקללתו לשנות מה שגזר כבר? ואם תאמר לא היה ממש בקללה, אם כן למה מנעו הקב״ה ואמר לו לא תאר את העם, יקלל בלעם כל היום ובלבד שיברך הקב״ה, כענין שכתוב ״יקללו המה ואתה תברך״( תהלים ק״ט)? ורבים מהמפרשים שואלים כן.
לדעת רבי אברהם אבן עזרא באמת לא היה שום כוח לבלעם לשנות דברים, לא לברך ולא לקלל. אלא שהיה יודע בחכמת המזלות מה מזלו של אדם, וכשהיה רואה שמזלו בשפל היה מקללו והיו הבריות חושבות שמכוח קללתו ניזוק אותו אדם- ולא היא.
ולמה השם אסר עליו ללכת לקלל את ישראל, הלא ממילא לא יפעלו מעשיו מאום?
אלא שידע השם שעתידים ישראל לחטוא ולהינגף במגפה, ולא רצה השם שיחשבו העולם שהנזק בא להם מקללתו של אותו רשע.
אולם רוב חכמי ישראל חולקים על האבן עזרא:
דעת הספורנו שכוחו של בלעם היה רק לקלל, ולברך לא היה בכוחו, שאל״כ היה בלק מבקש ממנו שיברך אותו שינצח.
וכיצד יכולה היתה קללתו לפעול?
אומר הספורנו שהיה יכול לקלל בהזכרת עוון, או בכוונו לשעה שבה השם כועס. ולמה השם אמר לו שאף לא ילך עמהם? כי היה יכול גם להזיק בעין הרע מבלי שיקלל. לכן לא רצה השם שילך.
יוצא לשיטה זו שאין המקלל יכול להזיק למי שאין לו עוון ואין השם כועס עליו, ולכן בלעם לא יכל אז להזיק לישראל.
גם אור החיים הקדוש סובר שהיה יכול רק לקלל ולא לברך. ומביא שני טעמים שיכל לקלל: אחד שהיה רע עין, ושנים שידע רגע באפו של הקב״ה, והיה מקלל ברגע הזעם של ה'. הא כיצד אמר לו בלק ״ידעתי את אשר תברך מברך״ ? עונה אור החיים תשובה בדומה לאבן עזרא, הוא היה רואה באצטגנינות שפלוני יעלה לגדולה וכדומה והיה מברכו, ואותו אדם היה חושב שמברכתו עלה לגדולה. לכן אומר לו בלק אשר תברך- בעתיד, מבורך- כבר עכשיו בשמים, עוד לפני ברכתך.
למדנו שמי שהשם חפץ ביקרו והצלחתו, אכן אין כל חשש שיינזק ממקללים וכדו׳. וכן מצאנו בחז"ל שמצווה מגינה על האדם לשעתה במידת מה. יותר ממנה התורה מגינה על לומדיה, כי נר מצוה ותורה אור, המצווה מגינה כמו הנר שעוזר לאדם בלילה להינצל ממזיקים מסוימים והתורה כמו האור היום שמגן עוד יותר. גם מצאנו שמי שלא פוחד מעין הרע לא יינזק ממנה. גם למדנו שנבואה טובה חייבת להתקיים, ואין דרך לבני אדם לבטלה. לכן באשר ה' דיבר טוב על ישראל, מי הוא זה שיוכל לקלקל.
אבל למה הקב״ה איפשר זאת בעולם, שהמקללים בכלל יוכלו להזיק?
העניין הוא שהקב״ה נתן לבני האדם יכולת השפעה אחד על השני. כיון שאנו יכולים לעזור האחד לשני לכן גם יכולים חלילה להזיק. בכל אופן השם הגביל יכולת זו. המקללים יכולים להזיק למישהו רק כשכבר יש מקודם איזה פגם במעיל הרוח המגן על האדם. ואם מעיל הרוח ללא פגם, בוודאי שלא יוכל המקלל להזיקו. כמובן שאנו יכולים גם לתקן את מעיל הרוח שלנו על ידי תשובה ומעשים טובים.
מה שמעניין מאוד כאן שהן לדעת האבן עזרא, הספורנו, רבינו בחיי, ואור החיים- לבלעם לא היתה יכולת לפעול ברכה למישהו, אם היה מברכו. צריך לומר שלא דומה היכולת לברך ליכולת לקלל, כי המברך פועל המשכה של שפע ממרום, ואם הוא לא מחובר לשיבר מהיכן יוכל לברך? לעומת זאת המקלל לא מוריד שפע, אלא מעכב שפע וזה יכול לעיתים גם רשע לפעול. לכן אומר הקב״ה לאברהם אבינו ״ ואברכה מברכך ומקללך אאור״. השם מקדים ונותן שפע ברכה לאלו שיברכו את אברהם כדי שברכתם תוכל לפעול. לעומת זאת השם לא מקדים לתת כלום למקללי אברהם, ורק לאחר קללתם השם יעניש אותם. ובזה אין נזק מקללתם. אמנם מצאנו באיזה מקומות שברכה של רשעים לצדיקים התקיימה בהם, כנראה שצריך לומר שלא מכוחם באמת באה הברכה, כמו שברכותיו של בלעם לא היו בזכותו. בלעם מסיים את ברכותיו לישראל בפסוק:
כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ; מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר.(במדבר כד')
בברכה בעז מלט