בס״ד ערב שבת פרשת פנחס תשע״ז

בפרשתנו מובא מפקד של בני ישראל. מפקד זה כבר נערך בסוף שנות הנדודים במדבר, ומהווה הכנה לכניסה לארץ. שני כללים לנו בתורה: אחד שאין מקרא יוצא מידי פשוטו. שנים שרק מה שנצרך לדורות נכתב בתורה. פעמים ששני הכללים האלו מעלים לנו שאלות. כך גם כאן, מה החשיבות לדורות של כל רשימת המשפחתולוגיה של השבטים? במקרים כאלה הלימוד לדורות לא נמצא ברובד הפשט אלא ברבדים יותר עמוקים הרמוזים בפסוקים. מובא בפרשתנו:

{יט} בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: {כ} וַיִּהְיוּ בְנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם לְשֵׁלָה מִשְׁפַּחַת הַשֵּׁלָנִי לְפֶרֶץ מִשְׁפַּחַת הַפַּרְצִי לְזֶרַח מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי: {כא} וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ לְחֶצְרֹן מִשְׁפַּחַת הַחֶצְרֹנִי לְחָמוּל מִשְׁפַּחַת הֶחָמוּלִי: {כב} אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת יְהוּדָה לִפְקֻדֵיהֶם שִׁשָּׁה וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: ( במדבר כו, יט)

כאן אור החיים הקדוש פתח לנו צוהר להבין משהו מהנלמד לנו לדורות מפסוקים אלו. 

וכך כותב:

בני יהודה. פרשה זו תרמוז מאורעות עם בני ישראל, ובחר לרמוז ביהודה מהטעם עצמו שאמרו ז"ל (ב"ר פ' צ"ח) למה נקראו ישראל על שם יהודה, אומרו בני יהודה הם התולדות יתכנו בשם בנים כידוע, ואומרו ער ואונן ירמוז לבית ראשון ובית שני, ער כנגד בית ראשון על דרך אומרו (שיר ה) אני ישנה ולבי ער שהיה הקב"ה בו ער בהשגחה גדולה עמנו בבית המקודש, אונן הוא בית שני וקראו אונן לשון אונאה לפי שהיה חסר דברים העיקרים של בית המקודש ואומרו וימת ער ואונן הוא חורבן הבתים, כי סילוק שכינה מהם יקרא מיתה שפרחה הנפש שהיא השכינה ונשאר הבית מת בעונות ומלא טומאת הקליפה הנתונה בו כידוע...(עד כאן דברי אור החיים)

הבן הראשון של יהודה- ער, רומז לבית ראשון, עיקר הקלקול של ער היה בתחום העריות, גם בבית ראשון היה זה קלקול מרכזי.

הבן השני של יהודה-אונן, רומז לימי בית שני. עיקר קלקולו של אונן היה שנאת חינם לאחיו, וזהו גם הקלקול המרכזי שהביא לחורבן בית שני. 

הבן השלישי של יהודה- שלה, רומז לתקופת הבית השלישי, ולמושיע הנקרא שלה. והגם שיעקב אבינו קראו שילה ( עד כי יבוא שילה, בראשית מט,י), הכוונה לאותו אדם. 

הבן הרביעי של יהודה- פרץ, רומז שבבוא הגאולה יהיו כל ישראל בבחינת פרץ, בבחינת מלך פורץ לו גדר, שכל ישראל בני מלכים הם. גם רומז פרץ למשפט שעם ישראל יעשה לרשעי האומות. 

הבן החמישי של יהודה- זרח, רומז לתקופה שתבוא בעקבות מלחמות מלך המשיח. כמו שאומר הנביא ישעיה:

{א} קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד יְ-ה-וָ-ה עָלַיִךְ זָרָח: {ב} כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְ-ה-וָ-ה וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה: {ג} וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ: ...{יט} לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ וְהָיָה לָךְ יְ-ה-וָ-ה לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ: {כ} לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף כִּי יְ-ה-וָ-ה יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ:

מקודה מעניינת שעולה מפרוש זה הינה שזרח שהפסיד את המלכות לפרץ וצאצאיו, בעצם מתגלה כאן כבן היותר מובחר, שאמנם לא לו המלוכה, אבל הוא שייך לעידן שאחרי המשיח, עידן שבו השם יהיה למלך על כל הארץ. 

בבני פרץ חצרון וחמול, גם רואה אור החיים רמז לשני שלבים בביאת הגואל. שלב א׳- נחזור לבנות את חצרות בית השם. שלב ב- שיחמול השם עלייו בכל ענפי החמלה. 

הפרשיה מסיימת במניין בני שבט יהודה:

אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת יְהוּדָה לִפְקֻדֵיהֶם שִׁשָּׁה וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:

כאן רואה אור החיים רמז לתאריכי הגאולה מהגלויות השונות:

שישה- הגאולה מגלות מצרים לסוף שישה דורות. 

שבעים- הגאולה מגלות בבל לסוף שבעים שנה. 

אלף וחמש מאות- רמז לגאולה אחרונה, שתתחיל להופיע בבוא 1500 שנה מתוך אלפיים שנות משיח, קרי בשנת 6500 לבריאה. 

אור החיים לא רק נאה דורש, גם נאה מקיים עלה לארץ ישראל, חי ופעל בה בשנותיו האחרונות, בשבוע האחרון היה יום פטירתו ורבבות פקדו את ציונו בהר הזיתים. אכן כמו שצפה אור החיים החל משנת 6500 לבריאה החלה התעוררות לעליה לארץ ישראל. שני המנהיגים החשובים בישראל באותם ימים הגאון מוילנא והבעל שם טוב קראו לתלמידיהם לעלות לארץ, אז החלה העליה ראשונה לארץ ישראל, עליית תלמידי הגר"א, ועליית תלמידי הבעש"ט, והיא עוד עשרות שנים לפני עליית הבילוים.  כא} וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר: {כב} הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי יְ-ה-וָ-ה בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה: (ישעיה ס)

בברכה בעז מלט