בס״ד ערב יום הכיפורים שנת התשע״ח
מובא בפרשת המועדות שבפרשת אמור:
{כז} אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַי-ה-וָֹ-ה:
{כח} וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי יְ-ה-וָֹ-ה אֱל-ֹהֵיכֶם:
שאלות:
פרשת המועדות כבר עסקה בפסח בשבועות ובראש השנה ופתאום בהגיעה לעסוק ביוה״כ אומרת אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי , מה משמעות אך זה ?
בפסוק הבא אומר הכתוב שלא נעשה כל מלאכה כי יום כפורים הוא לכפר עלינו. מה הקשר בין התענית לבין היותו מכפר לנו?
תשובות:
רש״י אומר מכפר הוא לשבים ואינו מכפר לשאינם שבים. לפרושו האך נאמר בהקשר לכינויו ״יום הכיפורים״. מקורו בתלמוד במסכת שבועות יג,א. ועוד מקומות במדרש. יוצא שפרוש אך כמו רק, למעט ולצמצם.
רשב״ם אומר שאך זה בא להסביר מדוע ביום זה נאסרה כל מלאכה בדומה לשבת ולא רק מלאכת עבודה כשם שנאמר בשאר חגים והטעם מובא בהמשך הפסוק כי זהו יום עינוי.
ודעת זקנים מבאר ש האך בא לומר מדוע הוא נקבע כיום תענית, אך למה תתענו בו, כי יום הכיפורים הוא.
לרמב״ן שני הסברים: אחד, הוא בא להבדיל בין ראש השנה שנועד לכולם ליוה״כ שנועד רק למקצתכם ליום כיפורים. כי הצדיקים כבר נחתמו לחיים ברה״ש ורשעים חלילה להיפך. יוצא שפרוש אך כמו בלבד.
שנים, פרושו כמו אכן. כמו בפסוק ״אך עצמי ובשרי אתה״ ( בראשית כט, יד) או ״אך מלך ישראל הוא ״(מלכים א, כב, לב) בא הפסוק לומר שיוה״כ אכן יום הכיפורים הוא, יום עצום ונפלא לכן תענו את נפשותיכם, שתרוויחו את פעולתו.
רבינו בחיי מביא את פרוש רש״י, אבל מפרש פרוש נוסף על דרך הפשט ואומר שפרוש אך הינו אמנם. אפילו שראש השנה נקבע כיום הדין ובו תעברו לפני כבני מרון, אמנם נתתי לכם בנוסף את יוה״כ לכפרה.
נראה שגם אור החיים הקדוש מבין את המילה אך כאמנם ומפרש שיוה״כ מכפר מצד עצמו מלבד התועלת הבאה מהתענית שמתענים בו.
נמצאו כאן שלושה פרושים שונים למילה אך:
1. מיעוט/ צמצום כמו לרש״י מכפר רק לשבים. וכמו פרוש ראשון ברמב״ן שיוה״כ מיועד רק למקצתכם לכפרה.
2. אמנם כמו בנוסף , כמו לפרוש רבינו בחיי שבא להוסיף לנו את יוה״כ למקצה שיפורים ואור החיים שבא לומר שיש כוח ליום זה מלבד פעולת התענית שלנו.
3. בלבד כך בפרוש ראשון ברמב"ן,
ומה הקשר בין איסור המלאכה לבין הכפרה?
אמנם השווה יום הכיפורים לשבת בכך שבשניהם אסורה כל מלאכה, אבל שונה טעמם באיסור זה, אומר אור החיים שלהבדיל משבת, ביוה"כ טעם איסור מלאכה הוא כי זהו יום כפרה, ומה בכך למלאכה? כמו שבברכת כוהנים אין לו לאדם לעשות מלאכה או לדבר בשעה שהכוהנים מברכים אותו, כשמברכים אותך תשתוק ותהיה כלי קבלה לברכה, כך ביום הכיפורים אנו מצווים שלא לעשות מלאכה כדי שהשפע כפרה וטהרה שיורד עלינו ממרומים יוכל להגיענו. ואילו בשבת אנו לא עושים כל מלאכה כי בשבת אנו מתחברים ליום שכולו טוב, ליום שאין בו כל צורך לעשות מלאכה.
אכן הכתוב גם מיעט את היום הקדוש משאר ימות השנה, גם נוסף בו כוח מיוחד הטמון בעיצומו של יום, לכפר בו על כל עוונותינו.
בברכה בעז מלט