בס״ד לפרשת וזאת הברכה/ שמחת תורה התשע״ח

אחד הפסוקים האחרונים בתורה אומר:

{י}  וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְ-הֹ-וָ-ה פָּנִים אֶל פָּנִים: 

 

 

שאלות:

לשם מה באה התורה בסופה ומדגישה זאת ?

כיצד ידע השם את משה פנים אל פנים, והלא הודיע שלא יראני האדם וחי?

אומר המלבי״ם, שאמירה זאת חשובה מאוד, מכיוון שזאת התורה לא תהא מוחלפת, לא יחליף האל ולא ימיר דתו, אמת מוחלטת לא יתכן שתהא משתנית, לכן היה חשוב להשם להודיענו שלא קם נביא כמשה ועוד לא יקום בעתיד. אם חלילה היה אפשר שיקום נביא כמשה, היתה אפשרות להתחלפות התורה. אם כן פסוק זה בא להבטיח את שלמות המידע ולמנוע את זיופו בעתיד חלילה. 

אגב מפורסמת יחסית דרשת חז״ל שלא קם בישראל, אבל באומות העולם קם והוא הנביא בלעם.

אבל מובאת גם דרשה אחרת בחז״ל :

מובא בילקוט שמעוני( שמואל א,פ״ג רצז)

רבי אליעזר אומר: אחד לו ואחד לו- אין לך דור שאין בו כאברהם, ואין לך דור שאין בו כיצחק, ואין לך דור שאין בו כיעקב, ואין לך דור שאין בו כמשה, ואין לך דור שאין בו כשמואל.

גם הרמב״ם כותב בהלכות תשובה פרק ה׳:

כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם...

מכאן למדנו אומר הבעש״ט שאמנם בדרגת הנביאות של משה לא קם ולא יהיה, אבל בדרגת הצדיקות שלו כל אחד יכול לזכות ולהגיע. 

אז למה אמר לנו רבי זושא שבשמים לא ישאלו אותי מדוע לא הייתי משה רבינו, רק ישאלו אותי מדוע לא הייתי זושא?

ברור שגם הוא צודק, אין אנו צריכים לנסות להיות מישהו אחר, אולם להיות אנו עצמנו אנו יכולים להיות בעוצמת משה רבנו בסולם צדק. 

 ולמה מתכוון השם כשאומר שידע את משה, פנים אל פנים?

רבו בזה הפרושים

רש״י אומר שהיה מדבר איתו בכל עת שרוצה.

הרמב״ן חולק עליו וסובר שהכוונה כאן לומר שהשם גידל את משה מעל לכל האנשים, וכמו אמר ואדעך בשם, שהשם עשה כבוד למשה יותר מכל אדם על פני האדמה. 

והספורנו פרש כאן שהיה השם מדבר עם משה בזמן שמשה רבינו משתמש בחושיו. כנראה כוונתו לומר שמשה יכל לקבל הנבואה כשהוא בערנות מלאה עם כל חושיו וזה בשונה משאר נביאים.

אולם במדרש ספרי מובא שאכן סמוך למיתתו של משה רבינו הוא זכה לראות את כבוד השם, אמנם השם אמר לו שלא יראני האדם וחי אבל סמוך למיתה רואים. 

למדנו מכאן שהצדיקים סמוך למיתתם זוכים להגיע למדרגות גבוהות יותר מכל מה שהשיגו במשך חייהם. להם זה כבר לא מסוכן כי ממילא בעולם הזה זמנם תם.

שישו ושמחו בזאת התורה, כי היא מעולם לא הוחלפה.

בברכה בעז מלט