לפרשת בא התשע״ח
במסגרת ההכנות ליציאה ממצרים מובא בפרשתנו בפרק יא :
{ב} דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב:
{ג} וַיִּתֵּן יְ-ה-וָֹ-ה אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם: (ס)
בפסוקים אלו השם פונה למשה ומבקש ממנו שיבקש מהעם לשאול כלים יקרים מהמצרים.
לאיזו מטרה השם נתן את חן העם בעיני מצרים?
מדוע באמצע הפסוק מדגיש הפסוק שאף משה גדול מאוד בארץ מצרים?
והפסוק חותם ״ובעיני העם״, באיזה עם מדובר, העם העברי או המצרי?
אם תאמר העברי, כי זהו העם המדובר בפסוק, מה קשור לכאן?
האם העם נענה לקריאה ושאל מהמצרים את הכלים?
לדעת האבן עזרא הכתוב בא לומר שהשם קיים מה שהבטיח למשה. המטרה-שבני ישראל יצאו ברכוש גדול. וכדי שמצרים ישאילו לעברים היוצאים את כלי הכסף וכלי הזהב שלהם, השם נתן את חינם בעיני המצרים. הפסוק מצרף לכך את גדלותו של משה במצרים לומר שאף זה עמד להם לעברים שהמצרים השאילום את תכשיטיהם לכבודו של משה. ולדעתו העם המדובר כאן הינו העם המצרי.
גם אור החיים הקדוש סובר כמותו שהפסוק עוסק בחן שהביא להשאלת הכלים לעברים. בזכותו המצרים נתנו כליהם ולא חששו שהכלים לא יחזרו אליהם.
לעומתם סובר הרמב״ן שאין הכוונה בנתינת החן, לאפשר שהמצרים ישאילו לעברים את הכלים, כי אז היה צריך לומר ״אתן את חן העם״, כי הלא העברים טרם ביקשו מהמצרים את הכלים, ולא ״ויתן״ שפרושו שכבר נתן.
וכך כותב: ״וטעם ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים. שלא היו אנשי מצרים שונאים אותם על המכות, אבל מוסיפין בהם אהבה ונושאים חן בעיניהם, לאמר, אנחנו הרשעים גם עושים חמס, וראוי הוא שיחונן אתכם האלהים.״ והעם המדובר בפסוק הינו העם העברי, והכתוב לשיטת הרמב״ן בא לומר שאף משה למרות כל המכות שהביא למצרים התגדל בעיניהם ובעיני עמו.
היוצא מהסבר הרמב״ן שלקב״ה היו כאן שתי מטרות שונות:
האחת רצה שבני ישראל יצאו ברכוש גדול, יקבלו פיצוי מה על כל סבלם ותתרומם רוחם.
השניה, רצה שיציאת ישראל ממצרים תבוא מתוך רוח של אחוה ואהבה כלפיהם מידי המצרים.
ויש לעיין מה התועלת בזה? מדוע השם נתן את חינם בעיני המצרים?
מכיוון שחרותנו נועדה להביא את החרות לכל העולם, רצה השם שיציאתנו תהיה בהסכמת המצרים. כמו כן מצאנו שמשה אמר לפרעה שלא רק שהוא עתיד לשחרר את ישראל, אלא אף יתן בידינו עולות שנקריב עבורו, ובזה גם פרעה יהפוך לשותף במהלך העולמי של יציאת מצרים.
אמנם נראה לי שאפשר לענות על טענת הרמב״ן, השם נתן את חן העם בעיני מצרים טרם יבואו אליהם בני ישראל ויבקשו להשאיל כליהם. אבל יותר מכך...
אם נבאר על פי שיטת הזהר הקדוש שמחלק בין הקבוצות באומה, ואלו המכונים העם הינם צבורים עממיים וחלשי אמונה. לעומתם בני ישראל הינם הנחושים והחזקים באמונתם. והנה אנו רואים בהמשך הפסוקים שאלו שניגשו למצרים וביקשו מהם את כליהם הינם המכונים בני ישראל. לעומתם העם לא טרח ולא אסף שלל מהמצרים. לזה דאג הקב״ה ונתן את חינם בעיני המצרים, כדי שהמצרים יבואו מיוזמתם וישאילום את כליהם אף מבלי שיבקשו זאת מידם.
וכך מובא בפסוקים:
{לה} וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת:
{לו} וַי-הֹ-וָ-ה נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם: (פ)
אם כן, אמנם השם מבקש ממשה שיבקש מהעם לגשת ולשאול כלי זהב וכסף מהמצרים, ברם רק בני ישראל ניגשו למשימה והעם היה טרוד בדברים אחרים, להם דאג הקב״ה ברוב רחמיו ונתן חינם בעיני המצרים שהלכו מעצמם והשאילו לעם את חפצי היוקרה שלהם.
עם ישראל יצא ממצרים ברכוש גדול, בראש מורם, כשהמצרים ופרעה מלכם מביטים עליהם מאחור בהערצה והערכה. בימים ההם ובזמן הזה ההיסטוריה חוזרת, גם כיום הולכת וחוזרת לה הערצה כלפינו בקרב האומות, עוד מחכה לנו המשימה להביא לכל העולם את בשורת התורה.
בברכה בעז מלט