בס״ד לפרשת בשלח התשע״ח
בפרשתנו לאחר חציית ים סוף מובא:
{כב} וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם:
חז״ל עומדים על לשון הכתוב, ולמדים מהלשון ויסע, שבני ישראל לא רצו לסוע משם והיה צריך משה רבינו להסיעם.
מדוע הם לא רצו לסוע משם?
אומר רש״י:
ויסע משה. הסיען בעל כרחם, שעטרו מצרים את סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות, והיו ישראל מוצאין אותם בים, וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים, שנאמר תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף (שיר השירים א, יא. מכילתא פסחא סוף פי"ג), לפיכך הוצרך להסיען בעל כרחם: (רש"י)
לעומת זאת לרבי שמעון בר יוחאי בזהר הקדוש הסבר שונה לגמרי לחוסר רצונם של ישראל לסוע מהים, וכך כותב ( אני מביא את התרגום):
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם וְאוֹמְרִים שִׁירָה, הִתְגַּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם, וְכָל מַרְכְּבוֹתָיו וְחֵילוֹתָיו, כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּ אֶת מַלְכָּם שֶׁעָשָׂה לָהֶם כָּל אוֹתָם נִסִּים וּגְבוּרוֹת, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד יָדַע וּהִתְבּוֹנֵן מַה שֶּׁלֹּא יָדְעוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ שְׁאָר נְבִיאֵי הָעוֹלָם...
וַאֲפִלּוּ אוֹתָם שֶׁבִּמְעֵי אִמָּם הָיוּ כֻלָּם כְּאֶחָד אוֹמְרִים שִׁירָה, וְהָיוּ כֻלָּם רוֹאִים מַה שֶּׁלֹּא רָאָה יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא, וְעַל כָּךְ הָיוּ כֻלָּם מִסְתַּכְּלִים כְּאִלּוּ רוֹאִים עַיִן בְּעַיִן. וּכְשֶׁסִּיְּמוּ הַדְּבָרִים, כֻּלָּם מְבֻשָּׂמִים בְּנַפְשָׁם וּתְאֵבִים לִרְאוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל, וְלֹא הָיוּ רוֹצִים לִנְסֹעַ מִשָּׁם מֵרֹב הִשְׁתּוֹקְקוּת.
אם כן לפרוש רש״י תאוות הממון עכבה בעדם אילו לרשב״י דווקא ההתרוממות הרוחנית קשרה אותם אל הים ולכן לא רצו לסוע משם.
הרב זלמן מלמד שליט״א רוצה לישב את המחלוקת בכך, העם כולו לא היה מקשה אחת, חלק ממנו לא רצו לסוע בשל השלל, חלק אחר לא רצו לסוע דוקא מגודל התשוקה לדבוק בהשם. הזהר אף מסביר אייך משה הסיעם משם:
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר מֹשֶׁה לַקָּדוֹשׁ- בָּרוּךְ-הוּא: בָּנֶיךְ לֹא רוֹצִים לִנְסֹעַ מִן הַיָּם מֵרֹב הִשְׁתּוֹקְקוּת לְהִסְתַּכֵּל בְּךְ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הִסְתִּיר אֶת כְּבוֹדוֹ הַחוּצָה לַמִּדְבָּר, וְשָׁם הִתְגַּלָּה וְלֹא הִתְגַּלָּה. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: כַּמָּה (פעמים לנסע משם, ולא רצו) פְעָמִים אָמַרְתִּי לִנְסֹעַ מִשָּׁם וְלֹא רְצִיתֶם? עַד שֶׁהֶרְאָה לָהֶם זִיו כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּמִּדְבָּר, וּמִיָּד הָיוּ תְאֵבִים. וְלֹא נָסְעוּ, עַד שֶׁאָחַז בָּהֶם מֹשֶׁה וְהֶרְאָה לָהֶם זִיו כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּמִּדְבָּר. אָז מֵרֹב תְּשׁוּקָה וְרָצוֹן לְהִסְתַּכֵּל הִסִּיעַ אוֹתָם מֹשֶׁה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר. מַה זֶּה מִדְבַּר שׁוּר? מַנְהִיג שֶׁהָיוּ רוֹצִים לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, זִיו כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְעַל זֶה נִקְרָא מִדְבַּר שׁוּר - שָׁם הִסְתַּכְּלוּת.(עד כאן הזהר)
הסבר אחר מעניין מאוד לישוב שני הפרושים יחדיו מביא המי מרום:
דהנה אמרו חז״ל ( שבת צ״ב,א) ״ אין השכינה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר״, ואף שטבע הדברים הוא שהעשירות מביאה לידי שכחת ה׳, כמו שנאמר (דברים ח,י״ג)״ וכסף וזהב ירבה לך...ורם לבבך ושכחת את ה׳ אלוהיך״, אין זה אלא מצד קלקול העולם, אבל לפי הסדר הנכון, מצד תיקונו של עולם, הדבר הוא להיפך, שדוקא על ידי ריבוי העשירות וההרחבה מגיעים לידי דבקות יותר עליונה בה׳ ולמדרגות יותר נשגבות בנבואה, וישראל בהגיעם אל הים זכו והתעלו למדרגה עליונה זו שכל מה שהיו מרבים בביזה- יותר ביו זוכים להופעה הנבואית שנגלתה אז במלוא תקפה, ״שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי( מכילתא). והאות על זה היה שתיכף עם הסתלקות השכינה משם, השאירו את הביזה ורדפו אחרי השכינה, כי כסף וזהב בלי התגלות השכינה, מהם והלאה הוא אין להם שום ענין בזה. (עד כאן לשון הרב חרל"פ במי מרום)
העולה גם מזה, שלכך גלגלה ההשגחה את ביזת הים, לרומם את רוח האומה למען תוכל להגיע לנבואה ודבקות בהשם יתברך.
וזו גם המגמה שאנו רואים בדורנו אנו. ריבונו של עולם חפץ לתת לנו שפע גדול, לא חלילה שנשקע בתאוות הכסף, אלא שנוכל כולנו לדבוק בשכינה ולהגיע לנבואה, במהרה בימינו אמן.
בברכה בעז מלט