בס״ד ערב פסח התשע״ח
אנו אומרים בהגדה:
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אומֵר: כָּל שֶׁלּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לא יָצָא יְדֵי חובָתו, וְאֵלוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָה, וּמָרור.
פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבותֵינוּ אוכְלִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָם, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁפֶָּסַח הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבותֵינוּ בְּמִצְרַים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיי, אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְּני יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַים בְּנָגְפּו אֶת מִצְרַים, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל? וַיִּקּד הָעָם וַיִּשְּׁתַּחווּ.
אם כן הפסח הינו גם שם החג, ושם הקרבן שאנו אוכלים, ובראש וראשונה זהו פועל השם. הקב״ה פסח על בתי ישראל שבמצרים בליל ט״ו בניסן, בכורי מצרים מתו ובכורי ישראל התקדשו. פעולת הפסיחה נתנה את השם לשא שכל ישראל הצטוו לאכול ולחג בכללותו.
אגב כוונת הכתוב ככל הנראה לומר שהשם דרך כביכול על בתי ישראל שבמצרים, ולא דילג מעליהם . קרי בכל בתי ישראל הייתה בלילה זה השראת שכינה . למרות שכל קרבן צריך להיות קרב אל המזבח, כאן באופן חריג כל בית ובית של עברי במצרים היה נחשב כמקום מזבח.
מלבד הציווי לאכול את הפסח, גם מובא עונש כרת למי שנמנע מלקיים את המצווה( אנו כיום אנוסים במידת מה מאוכלו, בשל חרותנו המוגבלת על ידי עצמנו, לבושתנו). יש לקרבן זה הלכות מיוחדות משלו. הלכות שהופכות אותו לסוג בפני עצמו. מצד אחד זהו קרבן יחיד בשונה מקרבנות הצבור שמובאים על ידי הכוהנים מכספי כל הצבור, כאן כל אחד ואחד מצווה אישית להשתתף בקרבן זה, לכל שא היו מכינים מראש רשימת מנויים שהם היו משתתפים באכילתו. אבל בשונה מקרבנות יחיד רגילים קרבן זה יש בו עונש כרת למי שנמנע מאוכלו, והוא דוחה את השבת אם י״ד בניסן חל בשבת, וכן הוא דוחה את הטומאה כשרוב הצבור טמאים.
בשל הלכות אלו ועוד מגדיר הרמב״ם את הפסח כסוג נפרד וקורא לו: קרבן יחיד כעין של צבור. ( רמב״ם בהקדמה לסדר קדשים)
הגדרה זו מלמדת אותנו לימוד חשוב מאוד על הפסח, יש בקרבן זה שילוב וחיבור בין היחיד והיחד. וכך כותב הרב קוק:
הופעת הקדושה המקשרת את הכוח הלאומי הכללי של כנסת ישראל להיות כאיש אחד ממש, עד שקרבן היחיד של כל אחד נחשב כקרבן ציבור זהו הענין המתגלה בפסח. …הכלל כולו מתאחד בזה, לא התאגדות חברתית מקובצה מאישים בודדים, שעל ידי המגע המשא ומתן היומי הם מתאחדים יחד לחטיבה אחת, אלא התגלות יחוד עליון שהכללות של האומה שמתאחדת על ידי קדושת הפסח, נעשתה לאישיות יחידה ממש.( עולת ראי״ה קע״ח)
הרב קוק גם קושר לעניין זה את הדין שהזכרנו שהפסח נאכל למנוייו. פעולת הרישום /התמנות לפסח ענינה פעולת הסכמה של כל יחיד להתקהל יחדיו, להיות חלק מהמהלך הגדול הזה.
למדנו:
חג הפסח הינו יום ההולדת הלאומי. התורה אוסרת על מי שאיננו יהודי לאכול מהפסח. אפילו יהודי שטרם עשה ברית מילה- איננו יכול לאכול מהפסח, ״וכל ערל לא יאכל בו״. ומצד שני מי שכן אוכל מהפסח זוכה בזה להתכלל בכלל ישראל, להתעלות מעל לפרטיות האנוכית. להיות חלק מהעם שקיבל על עצמו להביא את העולם כולו חזרה לגן עדן עלי אדמות. אשרינו שזכינו להתקרב לבוראנו, להיות חלק מעם הסגולה. חג הפסח עוד יתפרסם ויתגלה כאביב של כל העולם ומלואו. יציאת מצרים עוד לא סיימה לפעול את פעולתה בעולם, והיא תביא בעתיד את כל העולם לגאולתו ותעודתו.
בברכה בעז מלט