בס״ד חול המועד פסח התשע״ח
אנחנו רגילים לראות בימי החול ימים פחותים במעלתם וקדושתם מימי השבתות והחגים. אמנם גם בזה יש מקום להתבונן אבל ברצוני הפעם להתמקד בימי חול המועד.
אלו ימים מיוחדים שבהם אנו לא מצווים לעסוק בעסקינו ופרנסתנו, למעט מלאכת דבר האבד, דהיינו מלאכות שאם לא נעשם אזי נפסיד כסף ופרנסה. עוד אמרו חכמינו שהעושה מלאכה בחול המועד לא רואה ממנה ברכה, אזי למה לעסוק אם לא תגיע מכך תועלת? ברם מי שעלול לאבד מקום עבודתו אם לא יצא לעבודה, או מי שמספק את צרכם של הבריות על מנת שיוכלו לחגוג את הימים האלו כגון עובדי המכולות והסופרים, החקלאים והנהגים וכיוצא בזה, בודאי שיכולים לעבוד.
בכל אופן ימים אלו לא נועדו לתיקון העולם כימי חול רגילים אלא ימים של התעלות ודבקות בקב״ה. ימי השבתון העוטפים את ימי חול המועד "מגנים" עליהם משאר ימי השנה. כשאתה נכנס אל הקודש, אתה צריך לשבות מעניני החול ולהתרחק מהם, וכשאתה כבר בקודש פנימה, כבר אינך זקוק לכל האיסורים כמו בכניסה וביציאה. לכן יש ברכה גדולה מאוד ללימוד התורה בימים אלו.
גם לטיולים בחול המועד יש מעלה מיוחדת, כי שורשם בא מגודל האור שהנשמה שלנו מקבלת בזמנים אלו, והאורות הגדולים הללו מבקשים את המרחב.
ימי חול במועד בשנה הראשונה ללידת עם ישראל דהיינו ביציאת מצרים עברו עלינו במסע המדהים של כל האומה מארץ גושן לחופו של ים סוף. אם היינו מראיינים באותם ימים את הנוסעים, היינו לבטח שומעים לא מעט קיטורים, דאגות, פחד מהבאות ומהצבא המצרי הנוסע בעקבות. ומצד שני איזו התעלות! באותה צעידה היסטורית, בכלל לא דרכנו על הקרקע, הלכנו על עננים, רכבנו על נשרים, הרגשנו את נוכחות היושב במרומים, היינו אליו ממש מחוברים. הרגשנו כמו כלה המאוהבת בחתנה, ומדלגת אחריו על ההרים, ומקפצת על הגבעות.
אנו יודעים ומבינים שעצם ההליכה אחר השכינה, היא זו שסללה את הדרך לקריעת ים סוף, מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו, עצם הנסיעה אחר השכינה, תביא את הישועה. ולחרות העולם שלה זכתה האומה, ולחרות מהשעבודים השונים שעוד נביא בע״ה את כל העולם.
מה המיוחד בקריעת הים, מה גודל הנס? שהשם יכול לקרוע ים? הוא יכול הכל, הוא ברא הים, הנס באמת לא יותר אלוהי מהטבע, אז מה המיוחד?
מבאר מי השילוח, שמשה רבינו בקע את הים שיהיו ישראל מנושאים על כל התאוות שבעולם הזה, שיוכלו להתגבר עליהם ולעבור בחרבה...
העניין הגדול שהיה בקריעת הים לפי הסברו איננו מה שקרה לים, אלא מה שקרה לישראל . עם ישראל למד כיצד אפשר לצלוח את החיים בעולם הזה מבלי לטבוע בים ומבלי להירטב אפילו. לעומת זאת ביחס למצרים אומר הכתוב סוס ורוכבו רמה בים. מבאר מי השילוח שהם כשרואים חמדת העולם הזה, אין להם כוח לצמצם את עצמם רק מתפשטים בכל תאות ליבם, על כן נאמר קודם סוס ואחר כך רוכבו. אצל המצרים הסוס מוביל את הרוכב ואילו הנכון שהרוכב הוא המוביל את סוסו.
נמצא שבשביעי של פסח בקריעת ים סוף עם ישראל קצר את הפרות של הליכתו בימי חול המועד. נמצא שבחג ראשון של פסח זכינו לחסדים עצומים מאת השם בטרם הכנו כלים. ובשביעי של פסח גם זכינו לחסדים אבל כבר היו לנו כלים לקבלם.
הרב קוק מדגיש נקודה אחרת בקריעת הים, על פי פרוש המהר״ל בספרו גבורות השם פרקים מ, מב, שהיה התפשטות הנס בכל המציאות של המים, והיה ביטול לסדר טבע כולל... והנה סר בזה כח הסיבות והמסובבים...( מדבר שור דרוש לח)
אנסה להסביר בשפה פשוטה יותר את דברי קודשו, בכל ההיסטוריה אף שהשם עשה ניסים כאלה ואחרים, הם לא היו ביטול גמור לסדרי טבע. פעם אחת בלבד השם שינה את הסדרים- בשעת קריעת ים סוף. סדרי הטבע הינם קשרים של סיבה ומסובב של עילה ועלול. או נקרא לזה הנהגת גלגלים, גלגל מניע גלגל מניע גלגל...וכאן בחר השם לשעה קלה לשנות סדרי בראשית ולהנהיג ישירות את המציאות, כך זכו כל ישראל לנבואה והכרות בלתי אמצעית עם המלך, בעוצמה שאין שני לה.
למעשה שני ההסברים שהבאנו, של מי השילוח ושל הרב קוק מתחברים יחדיו. הרב קוק מדגיש את העובדה שקרה כאן בעולם אירוע חד פעמי שלא לפי טבע העולם כלל. מי השילוח מדגיש את השינוי שחל באומה, ששינה את אופייה לעד, הוא בנה באומה את הכוח לרכב על עניני העולם הזה, על הטבע, לגבור על החיים הגשמיים ולהשיג את כל הטובות דרך התורה.
בברכה בעז מלט