בס״ד לפרשת נשא התשע״ח
בפרשת נשא מדובר על מינוי משפחות גרשון ומררי אשר מכלל שבט לוי לתפקידיהם השונים בנשיאת המשכן . אחר כך מובאת מצות וידוי על חטאים ומעילות. עוברים לדיני אישה סוטה ודיני הנזיר. לתפקיד הכוהנים לברך את בני ישראל כפי נוסח ברכת הכוהנים. עוברת לדבר על יום כלות משה להקים את המשכן, למשיחת הכלים של המשכן וקרבנות הנשיאים בשנים עשר ימי החניכה של המשכן. ומסיימת בתיאור אופן קבלת הדיבור האלוהי אל משה רבינו בתקופת המדבר לאחר חנוכת המשכן.
צריך להבין את המשותף לכל הרשימה הזו?
ועוד מדוע נזכרת כאן חנוכת המשכן לאחר שהיא כבר תוארה באופן מפורט בספר ויקרא בפרשת שמיני? ראשית ננסה לעמוד על ענינו של ספר במדבר.
ברצוני לסקור בקצרה את חלוקת ספרי החומש כדי להבין יותר טוב את ספרנו ופרשתנו.
ספר בראשית מספר לנו את ראשית ההיסטוריה האנושית. הקב״ה הוא הבורא של הטבע והמציאות. אברהם אבינו הגיע להכרת השם מתוך התבוננות בנפלאות הטבע ובהמשך זכה כבר לנבואה שהיא קשר ישיר עם השם שמעל להשגת השכל.
ספר שמות מתאר לנו אל תהליך היווצרות עם ישראל. בספר זה הפגישה עם השם הינה פגישה עם מי שגאלנו ממצרים. ספר שמות והמסופר בו נותן בסיס איתן לכל הדורות הבאים להכיר בקב״ה, כי קבלנו מאבותינו ללא יוצא מהכלל שכך התהווינו, שכך החלה דרכנו הלאומית, ואין לך דבר ודאי להיסמך עליו כזיכרון לאומי. בספר זה המשכן הוא המטרה ליצירת עם ישראל. הוא מהווה המשך לאירוע מתן התורה. ושמו משכן העדות.
ספר ויקרא מתרכז סביב המשכן ועבודתו. יום הקמת המשכן המתואר בו הינו יום הורדת השכינה לארץ. ספר זה מסתיים ברמזים עזים לעידן ימות המשיח בו יחזור השם להשרות שכינתו בארץ ובו הטבע יתעלה ויתנוסס למדרגה ניסית.
ספר במדבר עוסק בפשיטות במהלך הנדודים במדבר, בעיות, תלונות, מריבות ומלחמות מלכי עבר הירדן. ממילא הוא מלמד ומורה לנו דרך לחיי הנדודים שעמנו עובר בכל הדורות. המשכן דהיינו החיבור עם ה' בספרנו, הוא עם מי שמשגיח עלינו יום יום ורגע רגע במהלך חיינו,
ישנה מחלוקת בחז״ל האם עדיפה אמונה תמימה או לימוד וחקירת האמונה. נחלקו בזה הרמב"ם ריה"ל ועוד ענקי עולם. קשורה למחלוקת זו מחלוקת נוספת . מהי הדרך להכרת השם?
השיטה הראשונה-לדעת הרמב״ם, אם נעמיק בלימוד חכמת הטבע ונפלאות הבריאה הרי שבהכרח נמצא את יד השם הבורא כל. שיטתו מתאימה לעיקרו של ספר בראשית ולדרכו של אברהם אבינו להכרת הקב״ה. הרמב"ם לא מפחד משאלות וחקירת עולם האמונה.
השיטה השניה-לדעת ריה״ל לעומתו המעדיף את האמונה התמימה, הדרך הבטוחה להכיר במציאות השם הינה דרך מסורת האומה בדבר יציאת מצרים ומתן תורה. אירועים שעברה האומה כולה מאז הווסדה במצרים. סיפור היסטורי של אומה זו הידיעה הכי בטוחה שאנו יכולים להשיג בחיינו. שיטתו מקבילה לצורת הפגישה עם השם בספר שמות. זו הכרות חד משמעית אבל קרה, בספר שמות אין עדיין עבודה במשכן, אבל כולם מאמינים בהשם ובמשה עבדו לאחר כל האותות והמופתים שראו וחוו כל ההמונים.
השיטה השלישית להכרת השם הינה דרך המשכן כמקום השראת שכינה , כל מי שיש לו שאלות שיעלה לרגל לבית המקדש ויתחבר אל השם, וזה הענין של ספר ויקרא. דרך זו איננה מתאימה לכל הדורות והגלויות אבל בזמן הבית ושכינתו אין בכלל מצב של כפירה באומה .
השיטה הרביעית שיטת החסידות/הלב. השם לא רק ברא העולם הוא גם משגיח עליו. הוא אבא שלנו, וקשוב לכל בעיותינו. שומע את תפילותינו ומכוון אתנו בכל סיבוכי החיים וזה מקביל לספר במדבר. חנוכת המשכן מוזכרת אצלנו שוב אבל למטרה שונה מהמסופר בספר ויקרא. שם הדגש היה על השראת השכינה. אצלנו הנושא מוזכר בהקשר למסע המחנות. משה מושח את הכלים כדי שתשרה עליהם שכינה. המשכן משמש כמקום לפתרון בעיות. לכן המשכן משמש כמקום לווידוי החוטא בשובו בתשובה. כמקום השכנת שלום בין איש ואשתו-פרשית אישה סוטה, כמקום ההיטהרות של הנזיר, מסופר על הנשיאים המביאים אל העגלות לנשיאת המשכן ועל משפחות לוי האחראיות לנשיאתו, כי אנו עוסקים בשכינה הנודדת אתנו, וזו ענייניה של ברכת הכוהנים - להמשיך את השכינה לחיי כל יחיד באומה. וזו כנראה הייתה כוונת רבי נחמן מברסלב שדחה את ענין השכל בנושא. אמונה בהשם, כי למי שנמצא במדבר- השם הוא לא נושא תאורתי אלא כתובת לכל בעיה וקושי בחיים. ולכן מסיימת הפרשה בזה שהשם מדבר אלינו במשכן מבין הכרובים.
אם כן אנו יכולים להכיר ולהתחבר אל השם מהתבוננות בנפלאות הטבע שהוא יצר, או מהסיפור ההיסטורי של האומה שלנו, או מפניה ישירה אל השם ודיבור אתו, וכשנזכה ויבנה בית המקדש כבר בב"א נוכל להתחבר אליו בהר השם יראה.
בברכה בעז מלט