בס״ד לפרשת פנחס התשע״ח
פרשתנו פותחת:
"וַיְדַבֵּר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
הקב"ה מכריז בכך על פנחס הכהן שבזכות המעשה הקנאי שעשה, הוא זה שהביא לכפרה ולעצירת המגפה מעם ישראל. הפרס שקיבל: ברית שלום עם הקב"ה.
שאלות מרכזיות
מדוע מייחס הכתוב את פנחס לאהרן הכהן? מדוע הכתוב אומר "בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי, ומדוע אומר "בתוכם ולא "קנאתי בהם?
תשובת אור החיים הקדוש
עונה אור החיים הקדוש: הייחוס לסבו - אהרן הכהן - בא ללמד מחד שמעשהו של פנחס נבע, למרות הקשיות שבו, ממידתו של אהרן הכהן, אוהב השלום ורודף השלום. מאידך, מייחסו לאהרן הכהן כדי לומר לנו שפנחס במעשהו הביא תיקון לסבו הגדול, אהרן הכהן.
אנו רגילים לראות בקנאות את היפך השלום והאהבה, ועל פי רוב אכן כך הוא. אבל קנאותו של פנחס נבעה מאהבת ישראל גדולה שהייתה בו. לכן ייחס אותו הכתוב לאהרן הכהן, ללמדנו מאיזה עץ צמח המעשה הזה. לכן גם אומר הכתוב "קנאתי בתוכם" - פנחס היה בתוכם, כאב את כאב העם, הרגיש את רעל הריקבון המתפשט במחנה מסביבות זמרי בן סלוא.
מצד שני מבאר אור החיים: אהרן היה זקוק לנכדו פנחס שיבוא וישלים בינו לבין עם ישראל, שהקפידו עליו על 'שותפותו' במעשה העגל שהביא לאובדן גדול באומה. כאן בא פנחס ובמעשהו עצר את המגפה, ואף זיכה את סבו במעשה זה.
עוד לומד אור החיים מהאמור "קנאתי בתוכם", שכל מעשהו היה רק מקנאה לשם שמים, ללמדנו שרק קנאה כזו יכולה להיות חיובית ומועילה. והמעשה היה 'בתוכם' - כל עם ישראל נכח וחווה את המעשה של פנחס, ומתוך כך גם התרומם וחזר בתשובה.
תגובת העם והתיקון
מתואר בחז"ל שהעם לא השלים מיד עם פנחס. בתחילה היו מרננים אחריו, וכך מובא:
"התחילו שבטים מבזין אותו: ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים, והרג נשיא שבט מישראל? בא הכתוב ויחסו: פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. אמר לו הקב"ה למשה: הקדם לו שלום, שנאמר "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום'. וראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם " (סנהדרין פב עמוד ב).
מה הכוונה 'בן פוטי'? התורה מספרת לנו על אביו אלעזר שנשא לאישה את בת פוטיאל. פוטיאל זה הוא יתרו שהיו לו שבעה שמות. מבאר רבי צדוק הכהן מלובלין: העם חשב שמעשהו של פנחס נבע מהגנים המדיניים שלו, משורש 'פוטיאל' שפיטם עגלים לעבודה זרה.
מדין - שמו מעיד עליו שהוא בעל מדנים וכעסים. באמת, עם ישראל לקח מתנות מהאומות. מעשיו לקח עם ישראל את הידיים - כוחות העשייה. מישמעאל לקח עם ישראל כוחות שמיעה, לכן נקרא 'ישמעאל' - שומע אל. ואלעזר הכהן, אביו של פנחס שנשא את בת יתרו, לקח אל הקדושה את הכוחות של מדין. מתוך כך זכה ונולד לו פנחס, שהיה מחד אוהב שלום ורודף שלום כמו סבו אהרן, ועם זאת לקח את מה ששייך לקחת ממידת הקנאה מצד מדין.
לכן, מחד היו בעם שחשבו שמעשהו לא היה מתוקן ונבע מהשורש המדיָני שלו. אבל באמת מעיד עליו הכתוב שהיה אוהב ישראל גדול. אמנם נהג בקנאות, אבל הייתה זו קנאות קדושה, ולכן זכה לברית שלום.
הלקח שלנו
למדנו מהסיפור: הקנאות, עם כל הדחייה שהיא מעוררת ועם כל הנזק שגרמה לנו ולעולם במשך ההיסטוריה - אי אפשר בלי קורטוב זך ונקי ממנה, כשהיא נובעת מלב אוהב ובדרך להבאת השלום לנו ולעולם. הקושי לזהות האם אכן היא נקייה מאינטרסים אישיים כנראה הביא את חז"ל לומר שזו הלכה שאין מורים אותה (שם, סנהדרין פב). וזו אולי גם הסיבה שמשה רבנו שכח הלכה זו עד שפנחס הזכיר לו.
כשאנו חושבים על דמויות המופת הנאהבות על ידי כל ישראל, סבורני שיש להן משהו ממידת הקנאות הזו הטהורה.
ויהי רצון שנזכה לראות בקרוב את ביאת הגואל עם אליהו הנביא - הוא פנחס - שישלים בינינו לבין עצמנו וביננו לבין המקום.
מסר לדורנו:
הקנאות האמיתית צריכה לנבוע מאהבה עמוקה ומדאגה כנה לקיומו ולטובתו של הכלל, ולא מאינטרסים אישיים. רק קנאות הנובעת מטוהר לב ומשאיפה אמיתית לשלום יכולה להיות בונה ולא הורסת. עלינו להיזהר מקנאות עיוורת ולוודא שמניעינו טהורים ומכוונים לטובת הכלל. כשהקנאות משלבת אהבת ישראל ושאיפה לשלום אמיתי, היא הופכת לכוח בונה ומתקן.


