בס״ד לפרשת כי תצא התשע״ח

 

בפרשת כי תצא מובאות מצוות רבות מאוד. המשותף לכולם הוא ענין תצא, מתי להוציא ומתי להכניס. (ואין כאן המקום להרחיב בזה, אולי אם ירצה השם בהזדמנות אחרת. )

ברצוני לעיין הפעם באלו הרשאים לבוא בקהל ואלו שאסורים. ראשית מה הכוונה לבוא בקהל?

לבוא בקהל- להתחתן עם ישראלית( יהודיה בלשון המדוברת היום). גם האסורים לבוא בקהל, מותרים להתגייר ומותרים להתחתן עם גיורת. לפני שנעיין ברשימה השחורה, באלו שאסורים לבוא בקהל, אקדים ואומר שככלל כולם רשאים לבוא בקהל. אמנם ריבונו של עולם בחר בנו מכל העמים, אבל רשות יש לגוים להצטרף לזרע ברך השם!

הרשימה השחורה:

  1. פצוע דכה וכרות שפכה- אלו מסורסים שאינם מסוגלים להוליד.
  2. ממזר-מי שנולד מאיסורי ערווה שיש בהם עונש כרת, חוץ מהנולד מאשה נדה שאיננו ממזר. כגון הנולד מביאה של ישראל על ישראלית שהיא אשת איש.
  3. עמוני ומואבי-האיסור חל רק על הזכרים ואיסורם עולמי. אבל עמוניות ומואביות שהתגיירו מותרות לבוא בקהל דהיינו להתחתן עם ישראלי.
  4. אדומי ומצרי-האיסור בין לזכרים ובין לנקבות והינו רק לשני דורות. דהיינו מצרי שהתגייר אסור להתחתן עם ישראלית ויכול לשאת גיורת. הילדים נחשבים דור שני ואסורים לבוא בקהל, ודור שלישי רשאים לבוא בקהל.

במשך הדורות התבלבלו האומות, המצרים של היום אינם המצרים של אז וכן האדומים העמונים והמואבים, לכן למעשה כיום כל הגויים רשאים לבוא בקהל, רשאים להתגייר ולהתחתן עם ישראליות.

צריך עיון מדוע העמונים והמואבים נאסרו עולמית לבוא בקהל והמצרים והאדומים שכה התעללו בנו נאסרו רק לשני דורות?

ועוד אומרת התורה עליהם ״ לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ: ״

התורה דורשת מאיתנו לא לתעב אותם. אומר רש״י שבאה התורה וציוותה כן כי ללא ציוויה היה ראוי לתעב אותם, את אדום שיצא בחרב לקראתנו ואת מצרים על שזרקו ליאור את זכרינו.

אז למה חמור דינם של העמונים והמאובים משל המצרים והאדומים? ועליהם אומרת התורה ״  עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ: ״, על עוון זה נגזרה גזירה כה קשה? וכי מי מאומות העולם כן קידם אותנו בלחם ומים בצאתנו ממצרים?!

ועוד עמון ומואב גם אחינו הם, מה שונה אדום שבשל קרבתו אלינו הוקל דינו והם לא?

רש״י ממדרש ספרי עונה:

הא למדת, שהמחטיא לאדם קשה לו מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה, והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא, לפיכך אדום שקדמם בחרב לא נתעב, וכן מצרים שטבעום, ואלו שהחטיאום נתעבו: (רש"י)

אכן רש״י מלמדנו מוסר השכל חשוב לחיים, היינו חושבים שאין דבר יותר חמור מהרג, ולא כך, המחטיא עוונו גדול יותר.

אבל הפסוק מקדים ואומר ״ עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִ״ ולפרוש רש״י אין כאן עילה מובנת? והיכן למדנו שהענין הוא שהם החטיאו את ישראל?

הכלי יקר נזעק לעזרתו של רש״י ואומר:

אלא ודאי העיקר הוא בעבור שהחטיאום ודבר זה מבואר במקרא שלכך לא קדמום בלחם ומים- כדי שיהיו רעבים וצמאים מיגיעת הדרך ועי"ז בהכרח יאכלו מזבחי אלהיהן וישתו מצרצור יין שלהם המרגילים לערוה,..(כלי יקר)

להסבר הכלי יקר הענין שלא קדמו בלחם ומים היה כדי להחטיאם בעריות ובזה רש״י מיושב.

הרמב״ן מוכיח מבקשת ישראל מסיחון המוזכרת בפסוק : {כח} אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי: {כט} כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר ... שאדום ומואב כן ספקו לנו לחם ומים בצאתנו ממצרים. מכאן הוא לומד שהנאמר בכתוב אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים- נאמר רק לגבי עמון. והנאמר בכתוב:

וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ- נאמר רק לגבי המואבים שהם ששכרו את בלעם ואל העמונים. ומסביר הרמב״ן שהתרעומת על עמון ומואב גדולה דוקא בשל היותם אחים שלנו ואברהם אבינו הציל את אביהם ואימם מן השבי, והיה מצופה שיהיו אסירי תודה ובמקום זאת עשו עמנו רעה.

לענ״ד כשבאה התורה כאן לברר מיהם היכולים לבוא בקהל ומי האסורים, אין העיסוק בחומרת המעשים של אומות אלו וכל אומה קבלה את עונשה בשעתה כפי הראוי לה, לכן אין חובה לומר שחוסר קידום בלחם ומים חמור מנזקי מצרים ואדום. אלא הנושא הוא אילו אנשים יכולים בהתאם לגנים שלהם לבוא בקהל ואילו לא, מתי זה כלאיים ומום זר ומתי העלאת ניצוצות. והנה עם ישראל בתכונת נפשו הינו עם של גומלי חסדים ואנו פוגשים בפרשתנו ציפיות גבוהות יותר שמצפה השם מאתנו כמו השבת אבדה, איסור ריבית וכיוצא בזה. העמונים והמואבים נושאים גנים הפוכים, אבי האומות האלו הוא לוט שבא ממשפחת אברהם ואם האומות הללו הייתה סדומית. לעומת אברהם שהיה איש החסד הסדומיים היו אנשי הדין הקשה, ואם יבואו בקהל יהיה זה כלאיים. וכיצד נשותיהם מותרות לבוא בקהל? התורה גילתה לנו שהגן הסותר עובר אצלם רק בצד הגברי, והנה רות המואביה שהתגיירה ובאה בקהל היתה אשת חסד, היא חשפה את ניצוצות הקדושה החבויים בזאת האומה. יצא לנו שבני עמלק אפילו שאומה זאת מקולקלת ביותר יכולים להתגייר ולבוא בקהל, ואילו בני עמון ומואב שנראים כה קרובים אלינו לא יכולים.

בברכה בעז מלט