בס״ד לפרשת בראשית התשע״ט

 

 

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְ-ה-ֹוָ-ה אֱ-לֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱ-לֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן: {ב} וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל: {ג} וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱ-לֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן: {ד} וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן: {ה} כִּי יֹדֵעַ אֱ-לֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּא-לֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע: {ו} וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: {ז} וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת: {ח} וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְ-ה-ֹוָ-ה אֱ-לֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְ-ה-ֹוָ-ה אֱ-לֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן: {ט} וַיִּקְרָא יְ-ה-ֹוָ-ה אֱ-לֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה: {י} וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא: {יא} וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:

 

דבר ידוע הוא שרב הנסתר על הגלוי בפרשת בראשית, אין לה פשט כבשאר התורה. אולם אנו לא פטורים מלנסות לעמוד על ענינה של התורה. אנסה הפעם לעמוד במעט על הפסוקים דלעיל ועניינם.

שאלות רבות עולות מקריאתם:

מיהו נחש זה? נחש היודע לדבר והינו ערום מכל חיית השדה?

איזה מין עץ זה הוא עץ הדעת, ואומרת עליו חוה שהוא נחמד להשכיל? ועוד לאחר האכילה ממנו אכן נפקחו עניהם של אדם וחוה. לאחר האכילה מהעץ הם מבחינים שהם ערומים, וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת אולם למרות החגורות הם מתחבאים מאת השם ועדין מרגישים ערומים? האם יש קשר בין הנחש הערום לבין גילוי היותם ערומים?

מובא במדרש רבה (בראשית יח):  וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם, לֹא הָיָה צָרִיךְ קְרָא לוֹמַר אלא : וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ וגו', אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה לְהוֹדִיעֲךָ מֵאֵי זוֹ חַטָּיָה קָפַץ עֲלֵיהֶם אוֹתוֹ הָרָשָׁע, מִתּוֹךְ שֶׁרָאָה אוֹתָן מִתְעַסְּקִין בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ וְנִתְאַוָּה לָהּ.

לדעת רבי יהושע בן קרחה הנחש ראה את אדם וחוה מקימים יחסי אישות ומזה באה אליו התאוה לחוה. יש אומרים שהנחש הינו היצר הרע ויש אומרים שהוא האדם עצמו שהרי מיהו היצור הערום ביותר מכל חיית השדה??! לא האדם?!

מובא בכתבי האר"י שהחטא של אדה"ר היה שהם שימשו מיטתם שלא בזמנו, קודם השבת. אם היו ממתינים לשבת היו זוכים לעץ החיים. כל האיסור לאכול מעץ הדעת היה רק קודם לעץ החיים.

קיום יחסים נקראים בלשון התורה גם לדעת כמו שמובא ממש בפרשתנו שהאדם ידע את חוה אשתו. גם השם חיים ממש מתאים לקיום יחסים (גם היום משתמשים בביטוי לעשות חיים). לפי כוון זה של מבט המבחן שלהם היה כיצד הם יגשו לנושא האם מתוך כוונה טהורה לעשות חיים, להביא חיים לעולם, או לעשות מהיחסים מטרה כשלעצמה.

הרב קוק כותב שהתכונה המאפיינת את היצר הרע היא הרצון לקבל והתכונה המאפיינת את היצר הטוב הינה הרצון לתת. ברור שאנו צריכים את שניהם, השאלה היא מה העיקר אצלנו לתת או לקבל.

כוון קצת שונה של מבט על עץ הדעת ועץ החיים, עץ הדעת אומר בוא נבין את הרע גם כן, את תחבולותיו ואת תשוקותיו, ואז נדע מול מי אנו מתמודדים וגם כשנבחר בטוב, זה יהיה לא מחוסר ידיעת הרע אלא ממאיסה בו. דרך עץ החיים אומרת למה להתעסק בכלל ברע בואו ונדבוק רק בטוב, והרע? ממילא יעלם כלא היה.

דבר ברור שעולה מהסיפור שעלה התאנה שהם תפרו לא פתר את הבעיה שלהם, זהו ניסיון להתחבא, אבל הרגשת הבושה של אדם וחוה צמחה מהבושה שבהמצאות היצר בתוכם, ההישאבות לתוך היצריות חשפה את הנחש שבתוכם ואיתו הבושה. הפתרון נמצא בשבת. שבת אלו אותם אתיות של בשת. הכתוב אומר ויכל א-לוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה.

 

והשאלה המפורסמת מה עשה השם ביום השביעי שבו השלים וכילה את מלאכת הבריאה? מבאר השם משמואל שבכל ששת ימי הבריאה, השם נתן לבריאה כוח ורצון להתפשט, להתרחק ולהתגשם, וביום השבת נתן השם כוח בבריאה לשוב למקור, היפוך הרצון שהיה לבריאה בכל ששת ימי הבריאה. אם כן המילה ויכל מלשון כלתה נפשי וכמו הכלה המשתוקקת לבעלה. השם נתן בעולם שתי כוחות כוח עץ הדעת וכוח עץ החיים. העולם צריך את שתי הכוחות הכוח הדוחף להגשים ולממש הכוח היורד מלמעלה למטה, ולעומתו הכוח השואף לחזור למקור. לכן גם השבת מלשון שביתה ומנוחה, כי רק בחיבור למקור החיים יש מנוחה לנבראים.(עיין צימאון לאל חי של הרב קוק).

 

ברכת שבת שלום לכולם

בעז מלט