בס״ד לפרשת וירא התשע״ט

בפרשתנו מסופר על אברהם אבינו המכניס אורחים בו בזמן שהשם מדבר איתו. בהמשך הסיפור מתברר שאלו מלאכים שהתחפשו לבני אדם. 

וכך פותחת פרשתנו:

{א} וַיֵּרָא אֵלָיו יְ-הֹ-וָ-ה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם: {ב} וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: {ג} וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ: {ד} יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: {ה} וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:

אחת השאלות המרכזיות בסיפור, למי אברהם פונה בפסוק ג׳ האם פונה להשם,? או למלאכים? ואם אליהם אז למי מהם הוא פונה?

מובא במסכת שבת :

אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה דכתיב {בראשית יח-ג} ויאמר (ה') אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור וגו' (שבת קכז)

כאן אנו רואים שהחכמים הבינו שהוא דבר עם השם וביקש ממנו שימתין לו עד שיקבל את האורחים. 

ובמדרש רבה (פרשה מח,י) מובאת דעה אחרת:

תני ר' חייא לגדול שבהן אמר זה מיכאל (עד כאן)

ושתי התשובות מובאות ברש״י. לכן גם מובא דיון במסכת שבועות האם השם אדני שבפסוקנו הינו קודש או חול( שבועות לה:)

לדעת הרמב״ן אברהם דיבר עם כל המלאכים ולא רק עם הגדול שבהם לכן פותח בלשון רבים ואומר אדני, אחר כל עובר ללשון יחיד, ללמדנו שפנה אישית לכל אחד מהם וביקשו שיבוא בצל קורתו. 

לעומתו אור החיים הקדוש מפרש שאברהם דיבר דוקא למלאך גבריאל. למה אליו? אברהם הרגיש בהם שהם מלאכי עליון ואף הכירם מקודם לכן. אמנם רפאל ומיכאל שבאו לרפואת את אברהם ולבשר את שרה הם בודאי מכוונים פניהם להכנס אצלו כי אליו באו. אבל גבריאל המלאך שבא להפוך סדום לא היה לו שייכות אצל אברהם, לזה חילה פניו דלא יעבור מעליו ויכנס אצלו עם שני המלאכים האחרים, ונתרצה לדבריו. ( עד כאן אור החיים)

נחזור לשיטה שאברהם דיבר כלפי השכינה וממנה למדו שגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה. עולה השאלה כיצד ידע אברהם זאת שעליו לעזוב את השכינה ולרוץ לקבל האורחים?

ועוד לגוף הענין כיצד זה שהכנסת אורחים יותר גדולה מהקבלת פני השכינה?

שמעתי תשובה ואיני זוכר  מי אמרה, שאברהם הבין שעליו לעזוב הכל ולרוץ לקבל האורחים כי הרגיש שעצמותיו רוצות לרוץ לקבל האורחים. זאת מנין לנו? הכתוב אומר פעמיים וירא. פעם ראשונה וירא והנה שלשה אנשים. פעם שניה וירא וירץ לקראתם. פעם שניה למה נצרכה? אלא לומר שהוא ראה שכל גופו רוצה לרוץ לקבל האורחים, ואצל אברהם אבינו התורה היתה טמונה בשתי כליותיו, וידע בעצמו שזו הרגשה נכונה.

אמנם צריך עיון עד כמה אנחנו האנשים הפשוטים יכולים לקבל החלטות על סמך רצון גופנו, שהרי יש לו משיכה לעוד דברים שבטח אינם מצוה. לכן ברור שאנו בכל מקרה כזה צריכים לשאול עצמנו ראשית האם זו בכלל מצוה. 

תשובה אחרת לשאלתנו נמצאת במדרש רבה:

אמר רבי לוי אחד נדמה לו בדמות סדקי ואחד נדמה לו בדמות נווטי ואחד בדמות ערבי אמר אם רואה אני ששכינה ממתנת עליהם אני יודע שהן בני אדם גדולים ואם אני רואה אותן חולקים כבוד אלו לאלו אני יודע שהן בני אדם מהוגנין וכיון שראה אותן חולקין כבוד אלו לאלו ידע שהן בני אדם מהוגנין.( בראשית רבה מח,ט)

מדברי רבי לוי למדנו שאברהם פשוט הרגיש שהשכינה ממתנת עליהם. הוא הרגיש שהקב״ה עושה פסק זמן בתקשורת איתו וממתין לו שיכניסם לביתו. 

ולגוף הענין מבאר המהר״ל מפראג, בשונה מבשר ודם הקב״ה כלל אינו חפץ בכבודו, הוא לא זקוק לזה. הוא רוצה שאנו נכבד אותו כי זה נכון לנו לכבד את מי שמחיינו ומגדלנו, לכן כאשר ברור שהשם חפץ שנכניס אורחים אין בזה פגיעה בכבוד שמים. לעומת זה אדם לעולם חפץ בכבוד עצמו, ולכן אנו מרגישים שלא נכון לעזוב אורח חשוב ולרוץ לקבל אורח פחות ממנו. 

ואפשר להוסיף בכיוון זה ולומר, מי מכבד יותר את הקב״ה מי שחולק כבוד להשם אבל ממעט בכבוד הבריות, או מי שמתוך שאוהב ומכבד את השם אף רץ לכבד כל מי שנברא בצלם אלוהים?!

נמצא שגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה, במובן שהכנסת אורחים יש בה הקבלת פני שכינה יותר גדולה, בה אנו מגלים אף את השכינה שבכל אחד ואחד

המלבי״ם מבאר את הסיפור שבתחילתו אברהם ראה את המלאכים בחזון נבואי ובהמשך הם התגשמו והופיעו בדמות בני אדם. אם נלך בכיוון זה, נוכל לומר שעצם ירידת המלאכים לעולם הגשמי לימדה את אברהם ומלמדת אותנו שחפץ השם מאיתנו שנקיים את התורה כאן, שנוריד אותה לחיינו הגשמיים. מגמת קבלת פני שכינה הינה שזה יבוא לידי ביטוי באורחות חיינו עלי אדמות. משה רבינו קבל את התורה ולא המלאכים כי מטרתה שנורידה לידי מעשה. אברהם אבינו הבין זאת ולכן רץ בכל כוחו להכניס אורחים והשם המתין לו ושמח במעשיו. 

אגב כיצד הוא רץ והלא היה חולה בעקבות הברית שעשה? אומר אור החיים שברגע שראה את המלאכים באים- מיד התרפא בראיית רפאל המלאך. 

שבת שלום.