וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב.(בראשית כה, כח)

כיצד אהב יצחק את עשו? הוא לא ראה את רשעותו? והקב״ה אומר כי את יעקב אהבתי ואת עשיו שנאתי.                                 בס״ד לפרשת תולדות התשע״ט

כבר דברנו בעבר בענין אהבת יצחק לעשיו. והבאנו פרשנים שאכן יצחק טעה באהבתו זו, הוא סבר שעשיו ויעקב כיששכר וזבולון יהיו. הוא ראה את הצד המשלים. כדי לתקן העולם לא מספיק רק להיות רוחניים וקדושים, צריך גם כישרונות מעשיים ומשיכה לעולם הגשמי כדי שנוכל לתקנו.

הפעם ברצוני להציע כיוון מעט שונה להבנת הנושא:

מביא השם משמואל (לפרשת תולדות שנת תרע״א) מבט שעל פיו יצחק לא טעה, הוא הכיר אל נכון את בניו.

כל סדר הבריאה בנוי מטפל ועיקר. כל העולם הזה טפל לעולם הבא. ששת ימי המעשה טפלים ליום השבת , הקליפות טפלות לפרות אותן הן מקיפות. יצחק הבין אל נכון שעשיו הינו הטפל ליעקב לכן ברך אותו בברכה המתאימה לו. על ידי הברכה יוכל עשיו להשיג את ייעודו והדרך להשגת שלמותו. אמנם עשיו בבחירתו בדרך קלוקלת הפסיד את ההזדמנות שנתנה לו.

 

בזה באנו להבין מדוע עשיו שאל את יצחק כיצד מעשרים את התבן והמלח?, כמו שמובא במדרש תנחומא וברש״י כאן. מבאר השם משמואל שמהותו היתה מדברת מתוך גרונו. הוא הרגיש שהוא כמוץ וכמלח שהם בבחינת הטפל שמקבל את חשיבותו בהיותו טפל לאוכל, ומשום כך הוא גם אמור להיות פטור ממעשרות. אולם עשיו שאל כיצד מעשרים אותם, הוא לא רצה להיות טפל ליעקב. הוא ראה בקליפות את העיקר.

השם משמואל לוקח מהתורה הזו מוסר השכל לכל אחד מאיתנו. שנדע שמצד עצמנו איננו נחשבים לכלום וכל חשיבותנו מצד התחברותנו לטהור או לכלל ישראל.

בכל אופן יצחק אבינו ראה את עשיו כטפל שיוכל להשיג את תכליתו בעולם על ידי שיתבטל ליעקב ולכן ברכו. אולם ההשגחה העליונה כוונה אחרת את הדברים כי עשיו בגסות הרוח שלו אם היה מקבל את הברכות והקדושה שביקש יצחק לתת לו היה מתגאה עוד יותר, ולא היה מתקדם כלום. לכן יצחק שינה את דרכו ולאחר שהבין שמשמים לא חפצים שעשיו יקבל הברכה הזו, וזימנו אותה ליעקב, שינה יצחק את הברכה לעשיו בהתאם.

 

אגב כיצד יתכן שברכה וקדושה לא יועילו לבן אדם להתקדם ? והרב קוק כתב שאת החושך מגרשים בתוספת אור?

השם משמואל מסביר שתוספת קדושה וברכה דוקא לאנשים מסוג הקליפה של עשיו, לא מועילה, אמנם בעם ישראל שניחנו בענוה בושה וגמילות חסדים תוספת קדושה בודאי שמועילה, אולם עשיו שתכונתו גאוה וגסות רוח, לו כל שפע וקדושה יגרום ליותר התגאות ולכן יזיק, אז מה התקנה שלו? להיות בהתבטלות וענוה לעם ישראל.

 

אז מהי הברכה המתוקנת, זו שלא תגרום לעשו נזק, רק תועלת ?

{לט} וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל: {מ} וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ:

מה השתנה נוסח זה מברכה ראשונה שאותה קיבל יעקב בערמה?

יעקב קיבל גם ברכה רוחנית ועשיו לא. יעקב התברך : וְיִתֶּן לְךָ הָאֱ-לֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ:

בברכה זו מוזכר השם ומקדים ברכת שמים לברכת הארץ. לעומתו עשיו לא התברך בברכת שמים והשם לא מוזכר בברכתו.

מפרש רש״י:

מהו הא-להים, בדין, אם ראוי לך, יתן לך, ואם לאו לא יתן לך, אבל לעשו אמר, משמני הארץ יהיה מושבך, בין צדיק בין רשע יתן לך. וממנו למד שלמה, כשעשה הבית סידר תפלתו, ישראל שהוא בעל אמונה ומצדיק עליו הדין, לא יקרא עליך תגר, לפיכך ונתת לאיש כדרכיו אשר תדע את לבבו (מלכים-א ח, לט.), אבל נכרי מחוסר אמנה, לפיכך אמר ואתה תשמע השמים וגו' ועשית ככל אשר יקרא אליך, הנכרי, בין ראוי בין שאינו ראוי תן לו, כדי שלא יקרא עליך תגר : (רש"י)

 

למדנו שעם ישראל זכה לברכה מותנת בהתאם למצבנו המוסרי ואילו עשיו זכה כביכול לברכה טובה יותר לשפע גשמי ללא תנאי! אלא שבוודאי מוטב לנו להיות תלוים בחסדי שמים, מוטב לנו שאנו יכולים בתפילות שלנו לשנות את המזל שלנו, שאנו זוכים לחוש את השגחת השם עלינו.

בהמשך ברכת עשיו:

וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ:

את החלק הראשון אנו מכירים יותר מידי טוב. את הברכה ״וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד״, יצחק מברך את עשיו בזה. קרי הדרך שלך עשיו להגיע לתיקון שלך, להצלחה שלך עוברת דרך יעקב. לכן מברכו שיעבוד את יעקב. עד היום בני עשיו טרם הפנימו וקבלו זאת עליהם אבל מקובלים אנו מהנביאים שעוד נגיע לכך.

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ:

בהבנת התיבה ״תריד״ התקשו הפרשנים:

לפרוש רש״י תריד לשון צער, הכוונה בדברי יצחק אבינו כאן, שמכיוון שיעקב קבל ברכה מותנת בזכויות שלנו, אזי אם יעקב יעבור על התורה, אז ירווח לעשיו.

והרמב״ן מפרש תריד מלדון לרדות, ומסביר שיש כאן רמז לישראל שלא להתגרות בעשיו יותר מידי, שאם נרדה בהם הם יפרקו עולם.

גם הכלי יקר מפרש תריד מלשון רדיה ושלטון אבל מבין שמדבר על התקופה שעשיו ירדה וישלוט בעולם, ובכל אופן גם אז לא התיר לו לרדות בנו, רק לפרוק עולנו. ועל זה אומר הכלי יקר עוד יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו, על שרדו בנו ללא הצדקה.

אור החיים הקדוש מפרש מלשון ירידה. וכוונתו לומר לעשיו כאשר אתה תרד ותפסיק לעבוד את יעקב אחיך, ״ויהיה בית יעקב אש וגו' ובית עשו לקש (עובדי' א) ויכלה. ולזה דקדק לומר והיה לשון שמחה כי אז ישמחו השמים ותגל הארץ:( אור החיים)

ו

ְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְ-ה-וָ-ה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם.

וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְ-ה-וָ-ה אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְ-ה-וָ-ה מִירוּשָׁלָ‍ִם. ( ישעיה ב)

 

בברכה בעז מלט