בס״ד לפרשת תרומה התשע״ט
מה תפקידו? למה היה עשוי מנחושת? מה היה גובהו של המזבח? מה אנו למדים ממיקומו של המזבח?
מובא לקראת סוף פרשתנו:
{א} וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ:
{ב} וְעָשִׂיתָ קַרְנֹתָיו עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו מִמֶּנּוּ תִּהְיֶיןָ קַרְנֹתָיו וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחֹשֶׁת:
{ג} וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ וְיָעָיו וּמִזְרְקֹתָיו וּמִזְלְגֹתָיו וּמַחְתֹּתָיו לְכָל כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת:
{ד} וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִכְבָּר מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת נְחֹשֶׁת וְעָשִׂיתָ עַל הָרֶשֶׁת אַרְבַּע טַבְּעֹת נְחֹשֶׁת עַל אַרְבַּע קְצוֹתָיו:
הכלי יקר:
ועשית לו מכבר מעשה רשת נחשת. כי היצה"ר פורש רשת ללכדו במצודתו ורשת של המזבח מוציאו מרשת יצרו. ומצינו שהיו במזבח מעשה ניסים שהיה ניצול מן האש, שהרי היה האש דולק בו ביום ובלילה ולא שרף האש ולא נתך נחושתו והיה ניצול ממים, כי לא כבו הגשמים האש של עצי המערכה, והיה ניצול מן הרוח, כי לא נצחה הרוח את עמוד העשן, והיה המזבח חלול ומלא אדמה או מזבח אבנים אשר לא הונף עליו החרב, וכל זה רמז לאדם שע"י המזבח האדם ניצול ואינו מקבל נזק בכל ד' יסודות שבו.
ואומר רש״י : וצפית אותו נחושת. לכפר על עזות מצח, שנאמר ומצחך נחושה (ישעיה מח, ד.): (רש"י)
במקדש שבנה שלמה המלך מתואר המזבח שבנה:
א וַיַּעַשׂ, מִזְבַּח נְחֹשֶׁת--עֶשְׂרִים אַמָּה אָרְכּוֹ, וְעֶשְׂרִים אַמָּה רָחְבּוֹ; וְעֶשֶׂר אַמּוֹת, קוֹמָתוֹ.
למרות שנאמר מזבח נחושת מוסכם על הפרשנים שהמזבח נבנה דוקא מאבנים והיה חלף מזבח הנחושת שבנה משה.
מיקומו של המזבח:
מביא הרמב״ם בהלכות בית הבחירה פרק ב:
הלכה א
המזבח מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם, שנאמר: זה מזבח לעולה לישראל. ובמקדש נעקד יצחק אבינו, שנאמר: ולך לך אל ארץ המוריה ונאמר בדברי הימים: ויחל שלמה לבנות את בית יי' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי.
הלכה ב
ומסורת ביד הכל: שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא. אמרו חכמים: אדם ממקום כפרתו נברא.( עד כאן לשון הרמב״ם )
למדנו מכאן שיש חשיבות גדולה למקום המזבח. ובעבודת הקרבנות עליו אנו בעצם מזכירים לקב״ה את בריאת אדם הראשון ואת קרבנות קין והבל ונח שהקריבו במקום זה בדיוק. בעקבות קרבנו של נח אומר השם: וַיָּרַח יְ-ה-וָ-ה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי.
פלא שהשם כשבא לסלוח לבני האדם מזכיר דוקא את יצר לב האדם, זו סיבה לכעוס ולא לסלוח? ועוד מה כוונת הרמב״ם שאומר שאדם ממקום כפרתו נברא?
מפרשים כאן הרמב״ן ואור החיים ועוד פרשנים שהשם מלמד כאן זכות על בני האדם, שמשעת יצירתם כבר ניתן בהם יצר הרע. וכך מובא במדרש רבה( בראשית לד, יב). ובכיוון זה אפשר להבין דברי חז״ל שאדם ממקום כפרתו נברא. מהנקודה שבה יצר השם את גופו של אדם הראשון אנו באים ומקרבים קרבן להשם ואומרים לו בכך ששורשי החטא כבר מתחילים משם. גם לך השם יש איזה חלק בנפילות שלנו אז בבקשה כפר לנו. עוד נראה ללמוד מכך שלא שכך כיוון הבורא מראש בבריאת האדם, שממקום זה תצמח גם הכפרה.
גובהו של המזבח היה עשר אמות. אמנם מובא בפסוק ג אמות. אבל מסקנת חז״ל בגמרא שזה הגובה מהמערכה בלבד. ובסך הכל גובהו עשר אמות. כך המזבח שבנה שלמה וכך המזבח בבית שני וכך גם יהיה גובהו של המזבח בבית שלישי. עשר- מבטא את עולמם של בני האדם. גם המידות של המזבחות היו באמות שלמות בניגוד לשאר הכלים, כי הם כנגד גוף האדם, כנגד עולם העשיה. ומידת אורכו ורוחבו לב (32) אמות ריבועיות. שיטהר השם את לבנו לעובדו בלבב שלם.
בברכה בעז מלט