בס״ד לפרשת במדבר התשע״ט. 

ספר במדבר הוא ספר המדבר, המדבר הוא מקום הספר, מקום שאיננו מקום יישוב, חשוף לסכנות, לחיות רעות, ולפעמים גם לשודדים ולאנשי בליעל, וגם ספר במדבר הוא ספר שמתאר בהרחבה נסיונות נפילות ומשברים , של עם ישראל. ודוקא במדבר ניתנה התורה.

ואכן, התורה נועדה בין השאר להדריך אותנו בדרך שהיא לעיתים דרך חתחתים , בחושך, בגלות. היא גם נותנת דרך תשובה לחוטאים. לזה נועד הספר הזה! התורה ניתנה למי שמסוגל ליפול, הסיפור של העולם הזה הוא סיפור של סולמות וחבלים עליות ומורדות נפילה ותקומה.

עולה השאלה, אלמלא היה עם ישראל חוטא, כלום צריך היה תורה, כלום צריך היה את ספר במדבר? על פניו לא. אלא שחז"ל אומרים שאם לא היו ישראל חוטאים היו מקבלים את כל חמישה חומשי תורה כולל ספר במדבר.?(נדרים כ"ב ע"ב)

מסתבר שבמדבר יש עוד פן, לא רק של משברים, אלא גם של שפלות.

"ממדבר מתנה"(במדבר כ"א,יט) חז"ל אומרים אם אדם משים עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו תורה ניתנה לו במתנה.(ערובין נ"ד)

גם בתהליכים נפשיים ניתן לראות, שבשלב הפחות מפותח, האדם מלא סערות, נפילות, בשלב מתקדם יותר כשהאדם נהיה שקט יותר, כש "הים שוקט" שלב שנראה לכאורה אוטופי ואידיאלי, גם זהו שלב הזוקק לימוד , המצריך הבנה. איך נמצאים בשקט, מבלי לחוש שממה ושיממון, איך מוצאים חיים, גם ללא דרמות?

וגם, איך חיים מתוך הבנה שאנו כמו מדבר, נתונים לחסדיו של הקב"ה, איך חיים בשפלות של מדבר מבלי לחוש חוסר משמעות ואפסות המדכאים את כוחות החיים? גם לכך ניתנה תורה.

מה לומדים מהמפקד?

הפרשה מתחילה בפקידת בני ישראל ובכלל נקרא הספר הזה חומש הפקודים. מה ענין הפקידה? נאמרו הסברים שונים בינהם: או שהפקידה נועדה לרומם ולהחשיב את האומה, או שבאה דוקא מצד חטא העגל שהפיל חללים בישראל לכן נפקדו עכשיו ישראל לראות מניין הנותרים, אולי כדי להזכיר להם את המחיר הכואב של החטא. וישנה אפשרות שלישית: שהמפקד שימש כהכנה לקראת היציאה לדרך המדבר. לקראת היציאה לדרך יש אקט שמחייב את העם לריכוז ושימת לב, למצבו.

הפקידה נאמרת כאן בלשון פקידה, מה פרוש  פקידה?

בשפה העברית לשורש פקד יש גם מובן של ספירה, ושל כינוס ארגון וחיבור, ויש גם מובן הפוך, לדוגמה נפקד הוא מי שלא הגיע למפקד, הוא נעדר. 

במצב הדרך /הגלות יש לנו משימה גדולה, לדאוג שלא יפקדו מאיתנו אנשים, עלינו להתנהג הפוך ממצבנו שהוא מצב מפוזר יותר מאשר כשאנו במקום יישוב. כפי שמובא במסכת ברכות פרק ט

"תניא הלל הזקן אומר בשעת המכנסים פזר בשעת המפזרים כנס".בזמן המדבר והדרך, במקום הפיזור המשימה שלנו לעסוק בכינוס. ובעת הגיענו לארץ ישראל המשימה מתהפכת מכינוס לפיזור. בארץ שומה עלינו לשמש מגדל אור ולפזר את האור לכלל העולם. 

בהמשך הפרשה מצוה השם אותנו לקחת את הלויים תחת כל בכור בבני ישראל ולמנות אותם לשמש במשמרת המשכן ולעבוד את עבודת המשכן. 

שבט לוי נקרא כך מתוך מחשבתה של לאה אימנו וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי: וברכבות השנים מתגלה השבט הזה כשבט הליווי, כשבט המתווך ומקשר בין ישראל לבין הקודש. במצב האוטופי אפשר שכל עם השם יהיו נביאים ואפשר שלכל משפחה ישמש הבכור כנציג אל הקודש, אבל בדרך אל המטרה אנו צריכים מתווכים. מעניין ששבט לוי הוא זה שנבחר למשימה, לכאורה לה הוא הכי פחות מתאים, שכן יש לו ממידת הדין שהתגלתה בסיפור שכם ובחטא העגל ובמלאכת התיווך בין ישראל לקודש ברור שצריך הרבה חסד. בכלל מעניין לראות שלעיתים קרובות הקב"ה בוחר הפך ההיגיון, הוא בחר בעם ישראל לקבל את התורה, דוקא בעם שעליו נאמר שאם לא היה מקבל התורה היה מחריב את כל העולם ( אולי גם זו הסיבה לפחד של העולם מאיתנו), הוא בחר בכוהנים שלפי חז"ל (תענית י"ז)הם כעסנים, להיות הסנגורים והמחנכים של עם ישראל , וכן כאמור הוא בחר בשבט לוי כדי להיות חולית הקישור של ישראל. 

למה זה כך? אולי מפני שתמיד יכולת הבניין הינה כפי יכולת ההרס. היכולת של הלויים לחבר והיכולת להפריד באים משורש אחד ונזקקים האחד לשני, לא ניתן לחבר בין שני דברים אם לא מבינים את סוד הייחודיות שלהם. ( ואכן אחד מתפקידים של הלויים הוא להיות שומרי משמר המקדש ולהסתובב בין חומות המקדש.). וכך גם ביחס לכוהנים , חז״ל אמרו שלא הקפדן מלמד, אך הכוונה שלהם ככל הנראה הייתה לשלול קפדנות ששורשה ויסודה בצמצום ובנוקשות, לעומת זאת קפדנות כשמוהלים אותה עם אהבה, (אותה מסמלים הכוהנים) הופכת להיות מזיגה של אכפתיות ויסודיות אבל עם רוך.

בדומה לכך המדבר השומם דוקא בו ניתנת התורה עליה נאמר "הפוך בה והפוך בה דכולה בה,"(אבות ה, כ"ב) ובעזרתה ובכוחה עוד יבוא הגילוי שגם במדבר יש שפע של חיים. כפי שנאמר יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת.( ישעיהו לה)

שבת שלום בעז ושולי מלט