בס״ד לפרשת נשא התשע״ט
הפסוק שחותם את הפרשה:
וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו:
הנה פסוק זה מספר לנו את אופן התקשורת שבין משה רבינו לקב״ה . השם היה מדבר אליו ומשמיע למשה את קולות הדיבורים מבין שני הכרובים שבמשכן.
ויש להתבונן מה זה עושה כאן, וכיצד קשור לנושאי הפרשה?
ומה החידוש בזה שמנקודה זו יצא הדיבור?
ראשית חשוב לציין, עד עכשיו היה השם מדבר עם משה בכל מקום כמעט. ועכשיו שנחנך המשכן השם צמצם את הדיבור אל משה למקום מסוים למבין הכרובים.
לכאורה זו הרעת תנאים, אולי כמו לחזור משימוש בטלפונים ניידים לטלפון קווי. בדומה לכך בתחילה כל המקומות היו כשירים לבנות בהם מזבח או במה לעבודת ה', בזמן שילה נאסרו וכשחרבה שוב הותרו ולאחר שנבחר הר המוריה נאסרו הבמות והמזבחות תמידית, ורק במקום שבחר השם מותר לנו להקריב לו קורבנות. בשני המקרים עלית מדרגה בקשר בין ה' לבינינו הביאה להגבלה באופן החיבור.
נראה שהמהלך הזה מחזק את אמונת היחוד. הציבור רואה שכל אפיקי התקשורת בינינו לבין השם מרוכזים במקום אחד: מקום התפילה , מקום העבודה להשם, השפע הגשמי ואף הדיבור האלוהי עם משה. בהמשך ההיסטוריה גם מקום משכנה של הסנהדרין הגדולה היה בבית המקדש. כל אלה תרמו לחיזוק אמונת היחוד, ולהכרה שמי שנתן לנו התורה, הוא שמחולל את הניסים, הוא מי שזן ומפרנס אותנו, והוא מי שניצב בבית הדין לסייע לדיינים להוציא הצדק לאור.
גם היות הדיבור יוצא מבין הכרובים, ממקום הריק שביניהם חיזק את האמונה שהשם איננו גשמי . הכרובים שכשלעצמם הינם בעלי גוף , בצורת עמידתם ובאופן הופעת הדיבור ביניהם דוקא חיזקו את האמונה באל אחד בלתי גשמי.
ועוד הופעת הדיבור אל משה מבין הכרובים חיזקה את מעמדו של משה בעיני העם וכך כותב רבינו בחיי:
ובכאן גלה לנו הכתוב כי השיג משה תכלית השגת המין האנושי כל מה שבכחו להשיג, וידע הש"י ידיעה ברורה כנאמן בית יודע אדוניו, ויוצא ונכנס כרצונו ומדבר ומשיב בכל עת כרצונו, ולכך נקרא נאמן ביתו של הקב"ה הוא שכתוב (במדבר יב) לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא.(עד כאן לשונו )
האברבנאל לומד מהפסוק הזה שמשה רבינו בשונה מכל שאר הנביאים היה יכול לקבל נבואה מתי שהוא רוצה וכך כתב:
והנה אם כן משה היה מנבא בכל עת שירצה כי היא בבואו אל אהל מועד מיד בא אליו הקול לדבר אתו. (עד כאן לשונו)
אם כן לשיטתו של האברבנאל יש כאן חידוש גדול, השם יכול לפנות ולדבר עם משה מתי ואיפה שירצה, אבל כאן מתגלה שמשה קיבל זכות ורישיון לקבל נבואה בעל עת שירצה.
ומדוע ביאור אופן הופעת הדיבור הא-לוהי למשה מופיע כאן ולא בפרשות בניית המשכן?
כבר דברנו מזה שספר במדבר כולו עוסק בקשר השוטף שבינינו לבין השם , השם לא רק בורא העולם ולא רק גואל ישראל ממצרים אלא אף מנהיג המשגיח עלינו ומדבר אלינו יום יום בהליכתנו בדרכי החיים. גם המשכן מקבל בספר במדבר את תפקידו כמרכז תקשורת פעיל בינינו להשם. אנו רואים למשל בפרשתנו כיצד בעיות שלום הבית היו מטופלות במשכן.
כדאי לשים לב למילה מִדַּבֵּר המופיעה בפסוק. לא נאמר כאן מדבר בצירה אלא מידבר בחיריק. מה פרוש מידבר ומה בא ללמדנו כאן?
רש״י פרש:
מדבר. כמו מתדבר, כבודו של מעלה לומר כן, מדבר בינו לבין עצמו ומשה שומע מאליו:
לשיטתו כאן התו נפלה וכאילו נכתב מתדבר מבנין התפעל. ומסביר רש״י שהשם כביכול דיבר אל עצמו ומשה על הדרך שומע הדברים. לא הבנתי מספיק מה כבודו שמדבר לעצמו? ובכלל לא מצאנו במקומות אחרים כעין זה שה' מדבר לעצמו ומשה שומע מאליו?
רבי אברהם אבן עזרא חולק על רש״י ומפרש:
ולפי דעתי שהוא שם הפועל כמו הנה לא ידעתי דבר והמ''ם תחת מן למשפט הלשון:
ואם הבנתי נכון את דבריו הרי שהקול היה מופעל במקום זה וממנו נשמע לאזן משה. כשאדם מדבר אז מופיע בנין קל, אבל כשה' מפעיל מערכת שמע שמעבירה את דבריו למשה אז מופיע מִדַּבֵּר. ואולי זו כוונת
אור החיים הקדוש שמפרש כי הדבור היוצא מה' היה נוצר ממנו מלאך והוא המדבר לנביא.
לדורות, אין עמנו את הרועה הנאמן, ואין הדיבור הא-לוהי מופיע בריש גלי כבימי משה.
עדין בימי הבית הראשון היו רואים עולי הרגלים על פי הכרובים את מידת הקשר והאהבה שבין השם לביננו, והיו מקבלים מסרים מהשם באמצעות החושן שעל לב הכהן הגדול.
בזמן הבית השני כבר לא היה ארון וכרובים על מכונם ואף החושן כבר לא עבד כי נעדר ממנו השם המפורש, אבל היו ניסים יומיומיים בבית המקדש.
ולאחר החורבן אין לנו לא כרובים ולא ניסים גלויים, זהו מצב הסתר הפנים. אבל גם היום ישנם דרכים לתקשר ולשמוע את השם מדבר אלינו, דרך התורה , דרך התפילה והתבודדות, דרך מחשבות לבנו ומאורעות חיינו. בתקשורת זו קשה לדייק ולשמוע קול ברור. אבל מובטחים אנחנו שתחזור הנבואה והשראת השכינה בהר המוריה. ארון הברית בע"ה ימצא ויחזור למקומו, ואף אנחנו נחזור למקומנו ולחידוש הברית עם ה' אלוהינו.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְ-ה-וָ-ה וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה... כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם יְ-ה-וָ-ה נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא-לֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם. (ירמיהו לא)
בברכה בעז מלט