למה התורה לא מסודרת בסדר כרונולוגי?

בפרשתנו מופיע הציווי על חגיגת הפסח ובציון תאריך בחודש הראשון בשנה השנית וזהו זמן יותר מוקדם מהתחלת פרשת במדבר ששם התאריך ראשון לחודש השני לשנה השנית,ז"א הפסוקים חוזרים אחורה בזמן,או בלשון רש"י מלמד שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

נשאלת השאלה למה רבונו של עולם סידר את התורה לא מסודר?

וגם למה בחרה דוקא התורה ללמדנו עניין זה, פה בדין מצוות הפסח?

עוד שאלה שעולה,למה דוקא במצוות הפסח באים אנשים ושואלים אם מי שהיה בדרך רחוקה או טמא לנפש ולא יכל לעשות הפסח,יכול לקבל מועד ב'? מה עם שאר מצוות וחגים,לא מצאנו שום אח ורע לפניה כזו ?

רש"י מביא הסבר למה התורה שינתה את הסדר הכרונולוגי? כי לא רצתה לפתוח את הספר בנושא עגום, והוא שרק בשנה השנית ליציאת מצרים ישראל חגגו את הפסח , וכל ימי המדבר לא חגגו את הפסח.

ולמה לא חגגו ישראל את הפסח כל שנות המדבר?

אומרים חז"ל מפני שישראל לא מלו בשנים אלו את ילדיהם וההלכה שאם מישהו במשפחה לא נימול כולם לא יכולים לעשות את הפסח.

ולמה לא מלו?

כי לא היתה רוח צפונית במשך ימים אלה,

ולמה לא היתה?

המסקנה העולה מכאן, שרבונו של עולם לא רצה שימולו,שיחגגו את הפסח,זו לא עברה של ישראל,הם היו אנוסים בדבר.

נראה לומר שבאמת לא היה צורך שיחגגו את הפסח במדבר,הדור הזה עצמו יצא ממצרים,זכר את המכות והשחרור,את קריעת ים סוף,.זה כמו שתאמר לניצול שואה שיעשה לעצמו זכר לשואה שלא ישכח אותה. והם במדבר המשיכו להיות תחת הנהגת הניסים הגדולים כמו:המן,ענני הכבוד,הבגדים וכו'.אפשר לומר שהם חיים בתוך הפסח בכל ימי המדבר.

אבל אם כן למה בשנה השנית הם כן צוו לחוג את הפסח?

הציווי של הפסח שקיבלו ישראל בהיותם במצרים,לא תופס לגביהם כי הוא היה רק לשעתו,ולא מצווה לדורות,גם אופיו וסגנונו הותאמו למצב של ישראל כפי שהיו במצרים,ואינו מתאים לעם בני חורין.האם בכלל חלה על ישראל מצוות פסח? אמנם בפרשת אמור ישראל מקבלים ציווי לחוג את הפסח ,אבל זו מצווה החלה על בנ"י רק כשיגיעו לארץ,היה מקום לומר שאין מקום לחג חרות כאשר עמ"י נמצא בגלות,ואין לו חרות (במובן החיצוני הפשוט).

לכן באה התורה וציוותה לישראל לחוג את הפסח בשנה השנית,ללמדנו שגם במדבר ,גם בגלות ,החרות טבועה בנו,זו חרות נצחית שכבר מעל הזמן,אף אם ישראל יהיו משועבדים בזמנים מסוימים, חרותם הפנימית לא תפסק, אין מוקדם ומאוחר בתורה.

כשה' שולח את משה רבנו להוציא את ישראל ממצרים,ומשה שואל את ה' , כשישאלו אותי מה שמך , מה אומר להם, עונה לו ה' אהיה אשר אהיה , משה רבנו נבהל מהתשובה הזו, באשר היא מרמזת שעוד נכונו להם גלויות נוספות בעתיד. ואין זה הדבר הנכון לספר לישראל בשלב הזה על גלויות העתידות להיות. אבל כוונת ה' שיציאת מצרים כל כך עוצמתית, והיא הכשירה את ישראל לעמוד בכל גלגולי ההיסטוריה, אף אם יצאו בעתיד לגלות, שכינה עמהם.

אבל באמת לא התכוון ה' שמשה יגיד זאת לישראל, ודי שיאמר להם אהיה שלחני אליכם. למדנו את הכלל שאין מוקדם ומאוחר בתורה במצווה שמגלה את הפלא הזה גם בעם ישראל, שאין לו מוקדם ומאוחר בחייו הלאומיים.

למה אנשים שהיו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לחגוג את הפסח ביקשו תקנה?הרי אנוס רחמנא פטרי?(אדם שנמנע ממנו אפשרות לקיים מצווה מסוימת,הוא פטור מהמצווה)

אולי נאמר משום ששיש עונש כרת למי שלא מקיים את הפסח? אבל יש עונש כרת לעוד כמה מצוות,ועוד הכלל של אנוס רחמנא פטרי שייך גם לחטאי עונש כרת,לדוגמא אם אדם נאלץ לאכול ביום הכיפורים מסיבות בריאות,האם הוא חייב כרת?!

גם צריך להבין מה כל כך חמור במצוות הפסח,עד שמי שלא עשה ברית מילה מנוע ממצוות הפסח,ולא רק הוא אף משפחתו לא תאכל,למה?

נראה לומר שחג זה , הוא יום ההולדת של ישראל, נקודת ההבדלה בין ישראל לעמים, מי שייך לאומה זו ומי לא. מכאן הכל מתחיל. לכן היה חשוב לכל יהודי להיות שותף למצווה הזו, ומי שהיה בדרך רחוקה או טמא, לא רצה להפסיד את הרכבת, לא רצה להבדל מעם ישראל.

גם מצות המילה ,אותה נצטוו ישראל לקיים לפני יציאת מצרים, מבטאת בחיי היחיד את שונותו מהגויים, את שייכותו לעם הנבחר, ואייך יחגוג את הפסח כשמעיד עדות שקר בעצמו, כי אינו בן ברית עדיין.

אם כן מי שהיה טמא לנפש ולא עשה את הפסח, אכן איחר את הרכבת, אז כיצד יועיל לו לעשות פסח שני? כמו שנאמר עבר זמנו בטל קורבנו,דבר אשר נחתם בטבעת המלך אין להשיב?

לזה באה תורה ללמדנו שאין מוקדם ומאוחר בתורה, יש לישראל אפשרות מסוימת לפעול פעולה שתפעל אחורה בזמן, לטמאים יש מקצה שפורים , אבל זה כאשר האדם היה אנוס, ולא נמנע מהפסח בפשיעה שלו.

אנו רואים עקרון זה גם בגרים שמצטרפים לעם ישראל, שמתגלה מילתא שגם הם עמדו בהר סיני עם כל ישראל.וגם במצות התשובה שמאפשרת לנו לתקן אחורה בזמן את חטאינו.

באנו להבין דין נוסף המיוחד לפסח, ככלל אדם טמא לא יכול לאכול מהקדשים, ולכן ניתן מועד ב' לטמאים, אבל ביחס לכלל ישראל טומאה דחויה, ז"א כאשר רוב ישראל טמאים לנפש(כמו בימינו), מותר לנו לעשות הפסח ולאכול מקרבן הפסח, ז"א בכלל הצבור גם הטומאה הינה חיצונית ולא מעכבת אותנו מלזכות לחרות כמו בדור יוצאי מצרים עצמו שהיה במ"ט שערי טומאה וזכה לצאת לחרות עולם.

"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז)"