בס"ד
תחילת הפרשה עוסקת בפטירת שרה אימנו ובקניית מערת המכפלה לצורך קבורתה. מובא תיאור ארוך בפסוקים על מהלך קניית המערה. מהם נראה שהקניה לא היתה דבר פשוט וקל.
בהמשך אנו פוגשים סיפור עוד יותר ארוך המתאר לנו את שליחת אליעזר עבד אברהם לארם לצורך מציאת אישה ליצחק. גם כאן עולה השאלה מה הרעש הגדול שעושה התורה סביב הענין. ומה ענין כל הפעולות שעושה אליעזר להצליח במשימה, הלא אברהם היה איש מפורסם בעולם ועשיר גדול. הוא היה נחשב באותם ימים מלך נכבד. ומדוע לא ישתוקקו בכל עוז להשתדך איתו ולחתן את ביתם עם בנו יחידו היורש כל אשר לו?
מילת מפתח שאני רואה בפרשה הינה הקימה או התקומה. ולעומתה בסוף הפרשה אנו פוגשים את הנפילה של ישמעאל.
אביא כאן כמה איזכורים כאלה:
וַיָּקָם, אַבְרָהָם, מֵעַל, פְּנֵי מֵתוֹ; וַיְדַבֵּר אֶל-בְּנֵי-חֵת, לֵאמֹר. - כך מתחילה הפניה של אברהם.
וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם-הָאָרֶץ, לִבְנֵי-חֵת.- וזו תגובת אברהם אבינו להסכמה העקרונית של בני חת לתת לו את מערת המכפלה.
ולאחר שמושלמת העיסקה עם עפרון החתי נאמר:
וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן, אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר, לִפְנֵי מַמְרֵא:  הַשָּׂדֶה, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב. לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה, לְעֵינֵי בְנֵי-חֵת, בְּכֹל, בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ. 
בסיפור שליחות אליעזר בסופו לאחר שהוא מצליח במשימה וחוזר לארץ יחד עם רבקה נאמר:
וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ, וַתִּרְכַּבְנָה עַל-הַגְּמַלִּים, וַתֵּלַכְנָה, אַחֲרֵי הָאִישׁ; וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת-רִבְקָה, וַיֵּלַךְ. 
כמו השדה שהיתה לה תקומה כשאברהם קנה אותה כך גם רבקה אימנו היתה לה תקומה בהליכתה להתחתן עם יצחק.
נחזור לשאלה שבה פתחתי, קניית מערת המכפלה איננה ענין של מה בכך, לקנות את המערה בה קבורים אדם וחוה זה לא דבר פשוט. אם עפרון היה יודע זאת בטח שלא היה מסכים למכור המערה.
אנו חייבים להבין את גודל השינוי שאברהם עבר כאשר מל עצמו. בתחילת דרכו הוא ושרה עסקו בהפצת ערכי אמונת היחוד בעולם וזכו לאהדה רבה מהאומות סביבם. אולם מאז ברית המילה התחיל עידן חדש, העולם מעבר אחד ואברהם מהעבר השני. אפילו משפחתו כבר לא באותה סירה.
אנו קולטים שיש מאבק בעולם בין הכוחות החיוביים שרוצים לתקן העולם לבין הצד האחר שרוצה להשאיר העולם בפראיותו. מאז שאברהם נימול, האורחים כמעט שלא הגיעו אליו ואפילו אחיו ומשפחתו התרחקו ממנו. אמנם לבן מתנהג במארח למופת אבל זאת רק לאחר שהוא ראה את הנזם והצמידים על ידי אחותו. וכשהם עונים לאליעזר לאחר שהוא מספר להם סיפורי השגחה כיצד מאת השם היתה זאת הם אומרים:
 וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ, מֵיְ-ה-וָ-ה יָצָא הַדָּבָר; לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ, רַע אוֹ-טוֹב. 
מכלל דבריהם אנו מבינים שהיה בליבם לדבר רע. וגם כשהם אומרים: וַיֹּאמְרוּ, נִקְרָא לַנַּעֲרָ, וְנִשְׁאֲלָה, אֶת-פִּיהָ. 
הם בנו על זה שרבקה תירתע מללכת עם האיש הזה וללכת אל הלא נודע.
וכאן באה ההפתעה הגדולה, רבקה אמנם גדלה בבית בתואל, אבל בניגוד גמור למשפחתה היא היתה נשמה ענקית, שכל כולה חסד ונתינה. היא ישר זיהתה כאן את ההזדמנות של החיים שלה לצאת מהחושך אל האור. נתנה תשובה נחרצת: אלך! חכמינו זיהו בתשובתה אמירה שאני אלך אפילו אם אתם לא מסכימים לכך. לכן כשהיא יצאה מבית בתואל אומר הכתוב: וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ,..
למדנו מהסיפור שאכן זה היה סיפור להוציא את מערת המכפלה מהחושך לאור. וזה היה סיפור להוציא את הנשמה הגדולה הזו של רבקה מהיכן שהיתה. הפרשה מסיימת בנפילת ישמעאל:
וְאֵלֶּה, שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל--מְאַת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְשֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּגְוַע וַיָּמָת, וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו.  יח וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד-שׁוּר, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה, אַשּׁוּרָה; עַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו, נָפָל. 
כנראה כדי לומר לנו שלמרות שהוא גדל בבית אברהם, אבל חיי המוסר והצדק היו גדולים עליו בכמה דרגות והוא בחר ליפול לקליפות.
עד מתי נמשיך במלחמת האור בחושך?
לאחר בואו של המשיח במהרה בימינו ממש. עוד תהיה לנו מלחמה אחת שבה ינסה החושך למנוע את הדלקת האור בכל העולם כולו. מלחמה קצרה שתסתיים בנצחון מוחץ. לאחריה כבר נחזור לעידן של אברהם אבינו קודם להיבדלות שלו משאר בעולם. תתבטל האנטישמיות. תתבטל הנצרות ושאר העבודות הזרות.
וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַי-ה-וָ-ה הַמְּלוּכָה. ( עובדיה א, כא)