בס"ד לקראת פורים התש

אתם מכירים את הילד הזה שמציק כל הזמן לילדה אחת בגן, ובעצם בתוך ליבו הוא פשוט אוהב אותה ולא יודע שיש דרך הרבה יותר מוצלחת להביע את אהבתו מאשר להציק?

אז זה הסיפור פחות או יותר. כל ההיסטוריה אנו סובלים מרדיפות והצקות של גוים שונים, מאיפה זה בא ולאן הולך?

המן הרשע אמר לאחשורוש המלך, ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בכל מדינות מלכותך…

הוא היה שונא מושבע שלנו ושנאתו העבירה אותו על דעתו וגרמה לו לקלקל את השורה, ולנסות להשמיד את העם היהודי. ומה רב הפלא לגלות שצאצאים של הרשע הזה התגיירו והצטרפו לעם ישראל אף נהיו תלמידי חכמים. מבני בניו של המן הרשע למדו תורה בבני ברק.(סנהדרין צו:) בו בזמן שהוא כה שנא ונלחם בנו היה בקרבו איזה חלק סמוי מן העין שמאוד התלהב מאיתנו, לקח לחלק הזה כמה דורות כדי להצליח לצאת מהקליפות ולדבוק באומה הנבחרת.

עוד מתברר שהגעגועים לעם ישראל אצל העמלקים לא התחילו אצל המן הרשע אלא עוד הרבה שנים קודם. פעם היתה נערה מיוחדת עם חלומות גדולים, היא פנתה לאבותינו הקדושים וביקשה מהם להנשא להם. אבל הם דחו אותה, אברהם אבינו לא רצה לשאתה וכך גם יצחק ויעקב. הבחורה הזו לא ויתרה והחליטה אם אינני יכולה להנשא אליהם לפחות אהיה באיזה אופן חלק מהמשפחה. היא הלכה ונהיתה פלגש של אליפז בנו של עשיו, נכדו של יצחק ונינו של אברהם אבינו, הנה היא בכל אופן "חלק מהמשפחה”(סנהדרין צ”ט:). נולד להם בן, ולבן קראו עמלק. משם הכל התחיל, האהבה הפנימית, הקנאה עוטפת אותה והשנאה היוקדת מסביב לקנאה. את השנאה הצליחו צאצאי עם זה להנחיל לעמים רבים בעולם, צרות רבות יצאו מהם לנו ולעמים רבים איתנו. ומה יצא מאותה אהבה פנימית שלא הצליחה לצאת? על כך בהמשך...

עוד פלא גדול אנו מוצאים בדברי ישעיהו הנביא:

וְעַתָּ֥ה שְׁמַ֖ע יַעֲקֹ֣ב עַבְדִּ֑י וְיִשְׂרָאֵ֖ל בָּחַ֥רְתִּי בֽוֹ׃

כֹּה־אָמַ֨ר יְ-הוָ֥ה עֹשֶׂ֛ךָ וְיֹצֶרְךָ֥ מִבֶּ֖טֶן יַעְזְרֶ֑ךָּ אַל־תִּירָא֙ עַבְדִּ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וִישֻׁר֖וּן בָּחַ֥רְתִּי בֽוֹ׃

כִּ֤י אֶצָּק־מַ֙יִם֙ עַל־צָמֵ֔א וְנֹזְלִ֖ים עַל־יַבָּשָׁ֑ה אֶצֹּ֤ק רוּחִי֙ עַל־זַרְעֶ֔ךָ וּבִרְכָתִ֖י עַל־צֶאֱצָאֶֽיךָ׃

וְצָמְח֖וּ בְּבֵ֣ין חָצִ֑יר כַּעֲרָבִ֖ים עַל־יִבְלֵי־מָֽיִם׃

זֶ֤ה יֹאמַר֙ לַֽי-הוָ֣ה אָ֔נִי וְזֶ֖ה יִקְרָ֣א בְשֵֽׁם־יַעֲקֹ֑ב וְזֶ֗ה יִכְתֹּ֤ב יָדוֹ֙ לַֽי-הוָ֔ה וּבְשֵׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל יְכַנֶּֽה׃ (

 

הנביא כאן מתאר את הצמיחה והשגשוג שיהיו לעם ישראל בימות המשיח. אפילו כאשר יגדלו בבין חציר יהיו כערבים-כערבות הגדלים על מים. מלא בחיוניות ואופטימיות כאילו גדל על מים רבים. ולמה ההשגחה העליונה שמה אותו בין חציר יבש וחסר חיות? מה מסמל החציר הזה?

אומר לנו רש"י מהמדרש שהחציר הזה זהו עמלק. וכך כותב:

וצמחו בבין חציר. בתוך עמלק על ידי גרים שיתוספו עליהם, בין חציר הוא עמלק שנאמר עליו והיתה נוה תנים חציר לבנות יענה (ישעיהו מד)

השם גלגל ככה כדי שיצטרפו אלינו גרים מעמלק. אותם חלקים של קדושה שהיו צפונים אצל תמנע וצאצאיה העמלקים, המשתוקקים לעם הנצח, יזכו כך להתלקט. יובן לפי זה מדוע עוד לא נמחה עמלק מן העולם, הלא מלחמה לה’ בעמלק, ואין מי שיעמוד כנגדו? אלא שעדין יש בו ניצוצות שצריכים לצאת ממנו. ויש מפרשים שלכך שאול המלך נמנע מלהרוג את אגג העמלקי, אמנם שאול חטא בזה כי לא היה צריך לעשות חשבונות שמים, אבל עם כל זאת עדין נשארו ניצוצות קדושה בעמלק, שצריכים להתגייר ולהצטרף לעם ישראל בהמשך ההיסטוריה. לפי זה אנו יכולים להבין עוד תופעה בלתי נתפסת, כיצד חיים כיום כל כך הרבה יהודים בגרמניה? וכי לא למדנו מההיסטוריה?! אלה שהם מקיימים במגוריהם את דברי הנביא וצמחו בבין חציר", כדי למשוך את הניצוצות האחרונות שעדין נמצאות באומה זו להידבק בשכינה.(אני מנסה להבין את התופעה אבל אין אני מזדהה איתה או מעודד אותה)

למדנו שהמן לא יכל לסבול את היהודים כי הם מזכירים לו את הנשמה שנמצאת בו, זו שמשתוקקת להדבק באומה הישראלית, והוא טורח כבר עידנים לשבור אותה.בבחינת כל הפוסל במומו פוסל.

ואנו מה נלמד מכאן? כיצד נשתחרר מהשנאה הזו המלווה אותנו כל ההיסטוריה?

אם נבין ששורשה של השנאה הזו דוקא באהבה ובציפיה להיות מקושרים לאומתנו, להיות מקושרים לחלום היהודי, לחזון תיקון העולם.אז נבין שדוקא כאשר נחיה ונבטא את כשרוננו המיוחד- אז העולם יאהב אותנו. שמעתי מחבר אימרה חכמה: שהאותנטיות (הכוונה נאמנות לעצמיות שלנו) היא הבסיס לאהבה.על פי זה האתגר שלנו הוא להאיר לכל העולם את הנשמה הטהורה החבויה בהם.

פורים שמח בעז מלט