בס"ד

מובא בפרשת במדבר:

וַיְדַבֵּ֣ר יְ-הוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃

אִ֣ישׁ עַל־דִּגְל֤וֹ בְאֹתֹת֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מִנֶּ֕גֶד סָבִ֥יב לְאֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד יַחֲנֽוּ׃

בהמשך מופיע פרוט מדוקדק של סדר החניה, השבטים התחלקו לארבעה שלשות, ובכל שלשה יש את השבט המרכזי ובצידו שני שבטים נוספים. מגודל העיסוק ותשומת הלב לנושא נראה שיש חשיבות רבה לסדר הזה. ממילא יש לנו אתגר לנסות להבין את משמעות סדר החניה.

ראשית יש לומר שאנו מוצאים שהסדר הזה מקביל לסדר נשיאת המיטה של יעקב אבינו בדרכו האחרונה למערת המכפלה. ובבית המקדש שבנה שלמה המלך עמד הים של שלמה, אותה ברכת מים ששרתה את הכהנים בבית המקדש על שנים עשר בקר, שלושה פרים עמדו לכל רוח מרוחות העולם. גם גלגל השנה מסודר מ12 עשר השבטים המסבבים את גלגל הזמן. הנביא יחזקאל בתחילת ספרו במחזה המרכבה, רואה כדמות ארבע חיות הנושאות את המרכבה אריה, שור, נשר ואדם. ומסיים את ספרו בתאור שנים עשר שערי ירושלים לעתיד לבוא, שער לכל אחד מהשבטים, אמנם אז יחול שינוי מסוים בחלוקת השבטים, שבטי אפרים ומנשה חוזרים להכלל בשבט יוסף ולעומת זאת שבט לוי מקבל שער משלו.

מבאר הכלי יקר שסדר החנייה מסודר להפליא בדיוק רב, כדי שתשרה השכינה במחנה ישראל, כל שבט מקבל את מקומו כפי אופיו המיוחד.

"והקרוב אלי לומר בזה, שעיקר חשקם של ישראל היה להראות לכל העמים כי שם ה' נקרא עליהם ויראו מהם, ועל ידי זה ישאו דגל הרוממות והנצחון בכל ד' רוחות העולם כי על ידי שהם מסובבים בכל ד' רוחות והשכינה והארון באמצע תל שהכל פונין אליו, יראו כל העמים כי ילכו בשם ה' וזה האות אשר אליו יישירו עיני כל השוכנים בעיגול סביב, כאמרו רז"ל(תענית לא עיי"ש) לעתיד יעשה הקב"ה לצדיקים מחול בג"ע וכבודו ית' באמצע שנאמר (ויקרא כו יב) והתהלכתי בתוככם. כי כל הפניות שהצדיקים פונין הכל הוא מול פני השכינה וכן בעה"ז. וזה אות הדגל כי הוא סימן הנצחון במלחמה ודגל זה הוא בשם ה' כי לא בחרבם ירשו ארץ כי בשם ה', וכן המלאכים ע"י שהם סובבים כסא כבודו ית' מוראם על כל הנמצאים כמ"ש איומה כנדגלות .)שיר ו י(

האבן עזרא, הרמב"ן הטור ועוד פרשנים מציינים לנו את ההקבלה לארבעת החיות שראה יחזקאל. פני האריה- שבט יהודה הנמשל לאריה. ואיתו שבטי יששכר וזבולון.

פני השור- שבטי יוסף שעליו נאמר בכור שורו הדר לו. ואיתם שבט בנימין

פני הנשר- לשבט דן וזה היה הציור על דגלו. ואיתו שבטי אשר ונפתלי.

ופני אדם שבט ראובן, דמות אדם היתה על דגלו, וציור הדודאים אשר צורתו גם היא דומה לדמות אדם. איתו שמעון וגד.

מה מסמלות חיות אלו, במה הן מהוות מרכבה לשכינה? חז"ל אמרו ) נדרים לח( אין השכינה שורה כ"א על חכם, עשיר, גיבור, ועניו. כדי שתשרה עלינו השכינה אנו צריכים את המעלות האלו שיהיו מכוונים כלפי שמים. אם כן עלינו לראות את ההקבלה בין החיות והכישרונות האנושיים המצוינים כאן.

מבאר הכלי יקר ששבטי המזרח, יהודה, יששכר וזבולון, ופני אריה להם, כנגד מעלת החכם המובאת בתלמוד. מיהודה קמו במשך ההיסטוריה נשיאי ישראל. לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו ( בראשית מט,י). גם שבט יששכר היו מצוינים בחוכמתם,  ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. (דברי הימים א,יב). הם היו בקיאים בחוכמת המתמטיקה והכוכבים (אסטרונומיה ). זבולון היו אנשי מסחר ממולחים ומוכשרים. נראה לומר שיששכר היו מומחים בחכמה התיאורטית. יהודה בחוכמת הלב, חכמת ההנהגה היודעת לחבר את התיאוריה למעשה. וזבולון בחוכמת המעשה. במשך ההיסטוריה חכמת זבולון עמדה להם לישראל רבות להסתדר בכל ארצות גלותם.

שבטי הדרום במחנה השכינה, ראובן שמעון וגד, ופני אדם להם, כנגד הגיבור המובא בתלמוד. אם בקבוצה הראשונה היינו בקומת הראש, ספירות החכמה הבינה והדעת, הרי שכאן אנו בקומת החזה, בספירות המידות. על ראובן נאמר יתר שאת ויתר עז. גם פזיזותו נבעה מגבורתו. גבורתו של שמעון ניכרת במעשה שכם, גבורה של אנשי הסיירת הפועלים לבד. לעומתם שבט גד היה משרת בגדודים, כוחם המיוחד היה ביכולת עבודת הצוות שלהם. אנו צריכים לכוון את כל שלושת כישרונות הגבורה שלנו כנגד השכינה העליונה. הרוח הדרומים, בה בעיקר השמש דרה, מיוחדת בעוצמת החום, האנרגיה, הגבורה שבה.

שבטי המערב במחנה השכינה, שבטי בניה של רחל אימנו ופני שור להם, כנגד הענו המוזכר בתלמוד. רחל אימנו הייתה האם המעשית יותר, שייכת יותר לעולם הגלוי, המעשי, מקביל לקומת הבטן ולספירת המלכות, הניסיון שלהם הוא להיות בענווה , להיות צינור לשכינה הקדושה, לא לשאול מי בראש, ואז יביאו את כישרונותיהם המיוחדים לכלל האומה. השור הינו בהמת העבודה הכי חזקה, בעל כוחות העשייה העיקריים, והוא יודע תמיד מי קונהו. השמש שוקעת במערב, והוא מקבל אותה בזרועות פתוחות.

שבטי הצפון במחנה השכינה, שבטי דן אשר ונפתלי ופני נשר להם, היו השבטים העשירים. הרוצה להעשיר יצפין. ואין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין, בצפון השמש לא זורחת אף פעם. עד היום הצפוניים הם העשירים. וקנין זה הוא הפחות שבכולם ולכן נאמר בו לאחרונה יסעו. והוא מקביל ליחס האדם לרכושו וקניניו. להיות בעמדה נפשית של השמח בחלקו, העושר מסוגל להשגת השמחה אולם גם להיפך לאבדה, היחס שכל העושר נועד לבנות כלי קיבול להשראת השכינה, השפע והברכה משמים הם זאת נזכור.

ועוד כותב הכלי יקר:  וע"ז אמר ובשם אלהינו נדגול. לישא דגל הרוממות והנצחון בכל ד' רוחות בשם אלהינו, לכך אמרו "מה תחזו בשולמית" וגו'. כי נצחון שלכם הוא נצחון אנושי וכל זה אינו שוה למחולת המחנים. המורה על נצחון אלהי.

ולימינו אנו אם נלמד לכוון את כל ארבעת הכישרונות המיוחדים לנו כלפי שמים, אז נזכה להנהיג את כל ארבעת רוחות העולם, נזכה לגאולה השלמה ולבניין ירושלים.

שבת שלום בעז מלט