בס"ד

בפרשת מטות אנו פוגשים את ענין הנדרים. התורה מצוה אותנו להתייחס ברצינות לדיבורינו ולא להחל דבר פינו. עיקר הכוונה למקרים שנשבענו או נדרנו , אבל במובן רחב יותר אנו מצופים להתייחס לכל מילה שלנו כדבר קודש. התורה כאן בעצם מאפשרת ליהודי להרחיב לעצמו את גבולות התורה ולהוסיף לעצמו מצוות נוספות.

וכאן מצטרפת פרשיה העוסקת באפשרויות הפרת נדרים בעת הצורך לבנות ישראל:

וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־רָאשֵׁ֣י הַמַּטּ֔וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְ-הוָֽה׃

אִישׁ֩ כִּֽי־יִדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לַֽי-הוָ֗ה אֽוֹ־הִשָּׁ֤בַע שְׁבֻעָה֙ לֶאְסֹ֤ר אִסָּר֙ עַל־נַפְשׁ֔וֹ לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ כְּכָל־הַיֹּצֵ֥א מִפִּ֖יו יַעֲשֶֽׂה׃

וְאִשָּׁ֕ה כִּֽי־תִדֹּ֥ר נֶ֖דֶר לַי-הוָ֑ה וְאָסְרָ֥ה אִסָּ֛ר בְּבֵ֥ית אָבִ֖יהָ בִּנְעֻרֶֽיהָ׃

וְשָׁמַ֨ע אָבִ֜יהָ אֶת־נִדְרָ֗הּ וֶֽאֱסָרָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר אָֽסְרָ֣ה עַל־נַפְשָׁ֔הּ וְהֶחֱרִ֥ישׁ לָ֖הּ אָבִ֑יהָ וְקָ֙מוּ֙ כָּל־נְדָרֶ֔יהָ וְכָל־אִסָּ֛ר אֲשֶׁר־אָסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָקֽוּם׃

וְאִם־הֵנִ֨יא אָבִ֣יהָ אֹתָהּ֮ בְּי֣וֹם שָׁמְעוֹ֒ כָּל־נְדָרֶ֗יהָ וֶֽאֱסָרֶ֛יהָ אֲשֶׁר־אָסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ לֹ֣א יָק֑וּם וַֽי-הוָה֙ יִֽסְלַח־לָ֔הּ כִּי־הֵנִ֥יא אָבִ֖יהָ אֹתָֽהּ׃

וְאִם־הָי֤וֹ תִֽהְיֶה֙ לְאִ֔ישׁ וּנְדָרֶ֖יהָ עָלֶ֑יהָ א֚וֹ מִבְטָ֣א שְׂפָתֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר אָסְרָ֖ה עַל־נַפְשָֽׁהּ׃

וְשָׁמַ֥ע אִישָׁ֛הּ בְּי֥וֹם שָׁמְע֖וֹ וְהֶחֱרִ֣ישׁ לָ֑הּ וְקָ֣מוּ נְדָרֶ֗יהָ וֶֽאֱסָרֶ֛הָ אֲשֶׁר־אָסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָקֻֽמוּ׃

וְ֠אִם בְּי֨וֹם שְׁמֹ֣עַ אִישָׁהּ֮ יָנִ֣יא אוֹתָהּ֒ וְהֵפֵ֗ר אֶת־נִדְרָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יהָ וְאֵת֙ מִבְטָ֣א שְׂפָתֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר אָסְרָ֖ה עַל־נַפְשָׁ֑הּ וַי-הוָ֖ה יִֽסְלַֽח־לָֽהּ׃

אנו רואים כאן שלאבי הנערה יש אפשרות להניא אותה. לבעלה- להפר את נדרה. במצב הביניים של נערה מאורסת, מופיע גם לשון הניא וגם לשון הפר. ובכלל לכל האנשים והנשים, יש אפשרות ללכת לתלמיד חכם או לבית הדין שיתירו להם את נדרם.

למה התורה נתנה לנשים אפשרות הפרת נדרים מיוחדות?

למה ביחס לאביה מופיע לשון הניא, לבעלה לשון הפר ובית הדין מתיר נדרים?

ככלל אנו רואים שנשים יותר נדרניות מהגברים, אפשר לראות זאת גם בהיסטוריה התנכית וגם כיום בנוהג שבעולם. אמנם אשה בוגרת שהיא רווקה או גרושה ואלמנה אין לה פריבילגיה זו של הפרת נדרים, וכמו האיש היא יכולה ללכת לבית הדין להתיר נדריה.אבל כשהיא נערה בבית אביה הוא יכול להניא אותה.

כיצד הוא מניא אותה? הוא אומר שהוא מפר את נדרה. אם כן למה אמרה התורה לשון הניא, כאשר בעצם הוא מפר?

מטרת האבא לחנך את בתו. הוא לא רוצה שביתו תהיה נדרנית. אז למה התורה התירה לנדור בכלל? זה התר למקרי קיצון מאוד מסוימים ולא צורת חיים רצויה. האבא יודע שאם בתו תהיה נדרנית חלילה לא ירצו להתחתן איתה, וזה עלול לפגוע בעתיד בחיי המשפחה שלה. לכן אמרה התורה הניא אותה, שפירושו שהוא משפיע עליה לשנות את דרכה, אמנם בזמן שהוא מפר את נדרה הוא אומר מפר, כי אמירתו מתייחסת למעשה הנדר, אבל כוונתו להשפיע עליה, ולכן אומרת התורה הניא, שזה בנין הפעיל. את הנדר הוא מפר ואותה הוא מניא.

לעומת זאת הבעל כבר לא מחנך אותה כמו אביה, אין הבעל מפר את כל נדריה כמו אביה. לשון מפר כמו מפורר, הבעל כביכול חותך את החבל. התורה נתנה לו יכולת זו כדי לשמור על הבית שלהם שלא יתפרק חלילה, כי הנדרים והשבועות עלולים לפגוע בשלום הבית והזוגיות שלנו.

החכמים מתירים נדרים, התרת נדר צריכה למצוא בו איזה פרצה/פתח. החכמים בודקים עם הנודר אם בעת שנדר היה מודע למציאות הנוכחית, האם גם אז היה נודר, או לא? מטרתם לגלות שבעת הנדר האדם לא ראה את כל התמונה, אם היה רואה את כולה לא היה נודר.

סיכומו של דבר, אנו צריכים לעמוד בדיבורנו, עיקר כוחנו בפינו. לכן מומלץ לחנך את הילדים לא לנדור ולא להישבע. בדיעבד ישנן אפשרויות להפר או להתיר הנדר.

שבת שלום בעז מלט