בס"ד עש"ק פרשת ויקרא.

מה ענינו של ספר ויקרא? היכן נמצא השיא של התורה באמצאה דהיינו ספר ויקרא או בסופה בספר דברים?

חז"ל קראו לספר ויקרא "תורת כהנים", כי בו מרחיבה התורה את הלכות הכהנים והלכות עבודת בית המקדש. הדברים נכונים במיוחד לחלקו הראשון של הספר, בחציו השני אנו רואים כיצד הקדושה הולכת ומתרחבת בתוך המציאות הגשמית, כיצד כל עם ישראל הולך ונהיה ממלכת כהנים וגוי קדוש, ה' פונה אל כולנו וקורא לנו "קדושים תהיו.."[1] ולא רק עם ישראל מתקדש, הוא מקדש את רכושו, מקדש את הזמן, ואפילו מגלה את הקדושה שבארץ, בפאה ובשמיטה ויובל וכיוצא בזה, ומתוך כל התהליך המדהים הזה שספר ויקרא סולל לנו, מגיע ספר ויקרא בסיומו לשאיפת כל השאיפות, להתרוממות הטבע למצבו האוטופי:

וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ׃

וְהִשִּׂ֨יג לָכֶ֥ם דַּ֙יִשׁ֙ אֶת־בָּצִ֔יר וּבָצִ֖יר יַשִּׂ֣יג אֶת־זָ֑רַע וַאֲכַלְתֶּ֤ם לַחְמְכֶם֙ לָשֹׂ֔בַע וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח בְּאַרְצְכֶֽם׃

וְנָתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ וּשְׁכַבְתֶּ֖ם וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד וְהִשְׁבַּתִּ֞י חַיָּ֤ה רָעָה֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וְחֶ֖רֶב לֹא־תַעֲבֹ֥ר בְּאַרְצְכֶֽם׃[2]

וגם להרמוניה החלומית שבין העולם הגשמי לשמימי:

וְנָתַתִּ֥י מִשְׁכָּנִ֖י בְּתוֹכְכֶ֑ם וְלֹֽא־תִגְעַ֥ל נַפְשִׁ֖י אֶתְכֶֽם׃

וְהִתְהַלַּכְתִּי֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְאַתֶּ֖ם תִּהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃[3]

כולנו יודעים שהחלום הזה עוד לא התגשם אף פעם, אבל כל ההיסטוריה מכוונת לשם, אנו יותר קרובים מאי פעם ליעד הזה ואנו ממשיכים להתקדם אליו. אי אפשר לקפוץ מדרגות, כדי להגיע אליו יש לא מעט שלבים. כמו שציינתי, צריך לבנות מקדש, להקצות את הכהנים לעבודתם, אחרי ריכוז האור למרכז הרוחני, אפשר להביא להארה של כל מרחבי החיים והעולם. לכן גם עם ישראל נבדל מכל העולם- כדי שיוכל להביא את האור לכל העולם.

לאור דברנו אפשר לנסח ולומר שספר ויקרא הינו- תחנת הממסר בין הקודש העליון לעולם התחתון. הוא נמצא במרכז התורה כי זהו עיקר התורה. אמנם אפשר גם לראות את שיאה של התורה דוקא בחומש דברים, בזה נעסוק אי"ה פעם אחרת.

הספר פותח בפסוק: וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר יְ-ה-ו-ָה֙ אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר׃

חכמינו ניסו לעמוד על פשר הקריאה המיוחדת הזו שקדמה לדיבור ה' אל משה, ולמדו ממנה שלכל הדיבורים קדמה קריאה, גם לימדו אותנו שאנו נקדים קריאה לדיבור ביננו. לפני שאתה מגיע הביתה כדאי שתרים צלצול לאשתך ותודיע לה שאתה עוד מעט מגיע.

לעומק העניין, בשלב הקריאה עדין לא מופיע שם ה', כידוע שאין לו כלל שם. השמות רק מתארים צורות הנהגה/הופעה שלו בעולם, או תארים שלו, או תארים שוללים, אבל לא אותו עצמו שהוא מעל לכל תיאור וגדר. ז"א הקב"ה מדבר עם משה. הדיבור יוצא מנקודה כלשהי שהיא חיצונית לאין סוף ברוך הוא שאיתו משה רבינו נפגש, שהוא הקורא למשה. כידוע משה רבנו היה האדם שהצליח להגיע הכי גבוה מכל בני האדם. לכן משה רבנו בנה את תחנת הממסר/משכן שבין שמים וארץ ודרכו ירדה תורה לארץ. תורה שתביא את מימוש החלום.

אבל יש כאן עוד נקודה חשובה מאוד, גם משה רבנו, לא השיג את הדרגה הזו לפני כן, רק עכשיו משנבנה אוהל מועד, זכה משה ל"ויקרא אל משה" למפגש הכי אינטימי עם ה'. המשכן / המקדש הוא הכרחי למימוש האתגר של קידוש החומר, של חיבור שמים וארץ. הקמת המשכן היתה צריכה למשה מחד, ומשה זכה באמצעות המשכן לעלית מדרגה.

אנשים שואלים למה צריך בית מקדש, מה הוא יוסיף לנו? ישנן הרבה תשובות, אבל נדמה לי שהתשובה הכי קולעת היא, שזו הדרך שסלל ה' לחבר שמים וארץ, להביא את העולם לשלמותו.

שבת שלום בעז מלט