הזוהר הקדוש ( שמיני לז ע"ב) מבאר שמיום שעלו ישראל מן הים ועד

היום השמיני בו התחילו הכוהנים לעבוד במשכן לא היתה כזו שמחה ושלום בכל העולמות. ביום זה עבר ונתבטל חטא העגל מן העולם. וכל המקטרגים שוטטו מסביב למחנה ישראל בניסיון למצוא קטרוג ולא מצאו עד מעשה נדב ואביהו. השמחה התקלקלה על ידי חטאם.

למה הבאת הקטורת של נדב ואביהו לא התקבלה ברצון בשמים?

אומר הזוהר שאמנם הקטורת מקשרת את כל הספירות אבל הם לא הצליחו לקשר בה את ספירת המלכות, את הקומה הנמוכה של העולם הזה, רק את ששת הספירות שמעליה. למה? מביא הזוהר (מובא גם במדרשים) כמה תשובות:

אנו שומעים פה להט ורצון גדולים מאוד של נדב ואביהו לדבקות בה' תוך התעלמות מכל מיני תנאים ומגבלות העולם הזה, לכן הם מתוארים מחד כקדושים וקרובים לה' ומצד שני כחוטאים.

שתי נקודות שחשוב לדעתי לפתוח כאן, 1 מה הקשר בין זה שהם לא היו נשואים לכישלונם ולמותם. 2 למה בכל שמחה מתערבת לה איזו נפילה ועוגמת נפש, במעמד הר סיני הנפילה עם חטא העגל, כאן בהקמת המשכן, בהעלאת הארון בימי דוד לירושלים, גם בהקמת מקדש שלמה המלך היתה עוגמת נפש, ועוד?

1. בזוהר מובא הסבר של רבי פנחס בן יאיר להשפעת היותם לא נשואים על מעשיהם:

אָמַר לוֹ רַבִּי פִּנְחָס, אַל תֹּאמַר שֶׁהֵם הִשְׁאִירוּ אוֹתָהּ בַּחוּץ, אֶלָּא שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לֹא נִקְשְׁרָה עַל יְדֵיהֶם. שֶׁהֲרֵי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵין נִמְצָא זָכָר וּנְקֵבָה, כְּנֶסֶת לֹא שׁוֹרָה בֵינֵיהֶם כְּלָל. מִשּׁוּם כָּךְ הִזְהִיר אֶת הַכֹּהֲנִים, שֶׁכָּתוּב בְּזֹּאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ, שֶׁיִּמָּצֵא זָכָר וּנְקֵבָה. וְעַל כֵּן לֹא יִכָּנֵס הַכֹּהֵן לַקֹּדֶשׁ עַד שֶׁיִּנָּשֵׂא, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּתֵּף עִם הַקֶּשֶׁר שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. שֶׁמִּי שֶׁלֹּא נִשָּׂא, מַשְׁרֶה אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בַּחוּץ, וְהִיא לֹא מִשְׁתַּתֶּפֶת עִמּוֹ, וְעַל כֵּן נִמְצְאָה אֶצְלָם בְּאוֹתוֹ יוֹם עִרְבּוּבְיָה. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי. רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, (שיר השירים ב) כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת. כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁבֵּחַ אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וַחֲבִיבוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּנֶגְדָּהּ לְהִדָּבֵק בָּהּ.[2]

תפקיד הקטורת לקשר את כל העולמות אל ה', ונדב ואביהו בשל חוסר היותם נשואים לא יכלו לקשר את כנסת ישראל אל הקב"ה, ומביא רבי פנחס דוגמא לכך מהדרישה שהכהן הגדול כשנכנס לפני ולפנים ביום הכיפורים, הוא חייב להיות נשוי. מעניין שלעומת הכהנים משה רבינו כדי לזכות לחיבור קבוע אל ה' היה צריך דוקא לפרוש מאשתו, והכהנים צריכים להצלחת עבודתם להיות נשואים.

נראה שהנישואים מקרקעים ומחברים את הגברים לעולם הזה. גם מצריכים אותנו לצאת מחוץ לעצמנו ולהתחיל עבודה על המידות והגבולות שלנו. גם אמרו חכמי ישראל שמי שלא טעם טעם אהבת אישה יקשה עליו להגיע לאהבת ה'. "כנסת ישראל" כאן רומזת ל ספירת המלכות, זו המחברת את העולם הגשמי לרוחני. ובכן הכהנים שתפקידם לעשות עבודה: לכפר על חטאי ישראל, להוריד שפע לעולם, לבטל גזרות מעל העם ולעורר חיבה ביננו לקב"ה, חשוב היה שיהיו נשואים, ואילו משה רבנו כמקבל התורה היה צריך לשמור על ריחוק מסוים מאשתו ומהעולם הגשמי, כדי להיות זמין תמיד לדבר ה'.

2. אכן כל זמן שעוד לא הגענו לגאולה השלמה ויש עדין מקום ותפקיד לכוחות המתנגדים לכל דבר של קדושה , אז הכוחות האלו ינסו בכל שמחה של מצוה לקלקל ולפגום. כך מובאת אמירה של רשב"ג בתלמוד : לֵיכָּא כְּתוּבָּה דְּלָא רָמוּ בַּהּ תִּיגְרָא [3] אין כתובה שאין בה איזו מריבה. וכך הכוחות האלו מנסים בכל ערב שבת להכניס מריבה ומתח לבתי ישראל והדברים ידועים.

מה עושים? ראשית עצם הידיעה הזו כבר מחלישה את הכוחות האלו, זו לא אשתי שאשמה ב..., פשוט השטן עכשיו מנסה לקלקל ולסכסך ביננו, וכו'. שנית אנו לכן שוברים כוס בחתונה, צלחת באירוסין וכיוצא בזה, מראש מכניסים מנגנון שחרור לחץ, זו עוד לא שמחה שלמה, בית המקדש עדין חרב. שלישית, מתפללים לה' שיסיר מאיתנו את היצר הרע שמנסה להרוס לנו את החיים.

לסיכום, סיפור נדב ואביהו מלמדנו שגם שאיפות רוחניות נעלות צריכות להיות מחוברות למציאות, עבודה רוחנית צריכה גם לעבודה גשמית. כיום יש רצון גדול בקרב ישראל לבנות בתים עם זוגיות טובה, לא מסתפקים רק בלהסתדר. גוואלד, איזו אהבת השם יכולה לצמוח מזה!                שבת שלום בעז מלט