הצמידות של יום הזיכרון ליום העצמאות יש בו תועלת גדולה להעמקת הכרת החרות שזכינו לה בהקמת המדינה,תראו איזו הקרבה הקריבו גיבורי התהילה כדי שאנו נזכה לחרות לאומית. תעריכו את גודל המתנה שקיבלנו, כמה יהודים מסרו את נפשם בשביל חרותנו. ראיית תעצומות הנפש שהם גילו- מפיחה בנו חיים של עוצמה ושל אחריות. גם חווית מותם וקטיעת פתיל נשמתם- מורישה לנו משימה להמשיך את מפעלם לחשוף את שכר פעולתם. 

השילוב הזה מזכיר את כריכת המרור עם המצה והפסח בליל הסדר. אנו חייבים את המרור, שעל המצה ישמור, שיזכיר לנו מאין באנו, איזה מחיר שלמו אבותינו כדי שאנו נצא לחירות עולם. ההשוואה לכריכת המרור עם הפסח, נותנת נקודת מבט נוספת ואיתה גם מצות זהירות מתבקשת, יום הזיכרון בא להסב את תשומת ליבנו לגודל הנס שבעצמאותנו, לחסד השם אשר גמל עלינו. ואינני מתכוון רק לניסים שהתרחשו בשדה הקרב, אלא בראש ובראשונה לנס שראשי הציבור העיזו להכריז על עצמאות ישראל. הצמדת יום הזיכרון ליום העצמאות נותנת לנו ענווה ורגישות כשאנו באים לחגוג את חרותנו.

בדור האחרון השתנה אופיו של יום הזיכרון ושל יום העצמאות, יותר הזדהות עם הכאב הפרטי האישי של משפחות השכול, פחות עיסוק במצעדים צבאיים והפגנת כוח לאומי. שינויי הדפוסים גם הביאו לשאלת ההצמדה של שני הימים האם היא נכונה או לא ? בין הטענות להפרדת הימים, נטען שכאבם של משפחות השכול הינו פרטי ושמחת יום העצמאות כללית. טענה נוספת שמושמעת בנושא, משפחות השכול לא מסוגלות לעבור כהרף עין מהכאב האישי העמוק אל שמחת החירות של הכלל.

 

כמי שבא ממשפחת שכול אני מכיר את הקושי הזה, נכון שהשכולים לא יכולים לשמוח באמת כמו כולם ביום העצמאות, אבל נראה שבכל אופן הצמידות הזו תורמת גם להם, מעניקה להם תכלית לסבל ולכאב העצום שלהם. גם נראה שאם יום הזיכרון היה מנותק מיום העצמאות, הוא היה מקבל הרבה פחות יחס בציבור הרחב, הרבה פחות שותפות ואמפטיה מאשר במצב הנוכחי כשהם מחוברים. אנו בעצם אומרים למשפחות השכולות כאבכם איננו כאב פרטי רק שלכם, זהו כאבה של כל האומה, ההזדהות הזו מאפשרת להם שגם השמחה הכללית תהיה שייכת לפחות במידת מה גם השמחה שלהם.

לסיכום: עם כל הקושי , החיבור הזה נצרך. הוא חיוני לכולם, למשפחות השכולות המקבלות חיבוק חם מכל העם ומעט המתקה לסבלם, ולכלל העם שנלמד להעריך ולשמור על מדינתנו מכל משמר ולהודות עליה לבורא העולם. מֵאֵת יְ-הוָה הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ.