בס"ד ערב שבועות התשפ"א
בפרשת אמור מובא: וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמָּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹ֖מֶר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה: עַ֣ד מִֽמָּחֳרַ֤ת הַשַּׁבָּת֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תִּסְפְּר֖וּ חֲמִשִּׁ֣ים י֑וֹם וְהִקְרַבְתֶּ֛ם מִנְחָ֥ה חֲדָשָׁ֖ה לַי-הוָֽה׃ מִמּוֹשְׁבֹ֨תֵיכֶ֜ם תָּבִ֣יאּוּ ׀ לֶ֣חֶם תְּנוּפָ֗ה שְׁ֚תַּיִם שְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֔ים סֹ֣לֶת תִּהְיֶ֔ינָה חָמֵ֖ץ תֵּאָפֶ֑ינָה בִּכּוּרִ֖ים לַֽי-הוָֽה׃[1]
הנה התורה מצוה אותנו לספור שבע שבועות וגם לספור חמישים יום, אנו סופרים שבע שבועות בלבד. ומה עם יום החמישים?
רש"י מפרש עד ולא עד בכלל, כאילו אמר הכתוב תספרו שבע שבועות עד ליום החמישים ואותו אל תספרו. או פרש שהאמירה חמישים יום מתייחסת למנחה החדשה שאותה יש להביא ביום החמישים. הכתב והקבלה מבאר יותר את פרוש רש"י, מכיוון שאומרת התורה עד ממחרת השבת השביעית, עד ממחרת מורה שאין לספור עוד יום שלם אלא להגיע לתוך יום החמישים ובו להביא את שתי הלחם. המהר"ל מפראג מציין לנו שיש כאן דבר מופלג בחכמה , וכך כותב: כי החמישים הוא המשלים, והמשלים אינו פרטי, ואין בו ספירה. ולפיכך אי אפשר לפרש רק הסוכם ומשלים מספר החמישים. ומכל מקום כאשר יזכיר הכלל אמר "תספרו חמשים יום". וכאשר תבין תדע כי זהו פירוש הראשון. ואלו הם דרכי חכמה וסודי התורה, שהם עמוקים מני ים.[2]
והנה לא עלינו המלאכה לגמור אבל אין אנו בני חורין מלנסות להבין הענין, כידוע שהשבע הוא המספר ששייך לעולם הזה, הטבע עם יום השבת. וכך שבע שבתות של ספירת העומר, שבהם אנו עסוקים בתיקון המידות והכנה לחתונה עם הקב"ה שבשבועות. החמישים בדומה לשמונה מבטא מדרגה גבוהה יותר, להשיג את שער החמישים אין ביכולתנו ללא חסד השם. במעמד הר סיני עם ישראל השיג לזמן מה את שער החמישים אבל אין ביכולתנו לספור את יום החמישים כשאר הימים.
והנה כבר הזכרתי בעבר את דברי המהר"ל מפראג שמקשר את הימים הטובים לימות המשיח ואת השבת לעולם הבא. הימים הטובים נותנים לנו טעימה מימות המשיח, כל אחד מהם מצד מה.
אז איזו טעימה נותן לנו חג השבועות מימות המשיח?
הנה מעמד הר סיני היה מעמד כריתת ברית בין עם ישראל והקב"ה, באותו זמן פרחה זוהמתם של ישראל, אמנם לא לאורך זמן, אבל השתחררנו מחטא עץ הדעת וטעמנו את טעם עץ החיים. בימות המשיח מנבא ירמיהו: הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְ-הוָ֑ה וְכָרַתִּ֗י אֶת־בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל וְאֶת־בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה בְּרִ֥ית חֲדָשָֽׁה׃ לֹ֣א כַבְּרִ֗ית אֲשֶׁ֤ר כָּרַ֙תִּי֙ אֶת־אֲבוֹתָ֔ם בְּיוֹם֙ הֶחֱזִיקִ֣י בְיָדָ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֖רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁר־הֵ֜מָּה הֵפֵ֣רוּ אֶת־בְּרִיתִ֗י וְאָנֹכִ֛י בָּעַ֥לְתִּי בָ֖ם נְאֻם־יְ-הוָֽה׃ כִּ֣י זֹ֣את הַבְּרִ֡ית אֲשֶׁ֣ר אֶכְרֹת֩ אֶת־בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל אַחֲרֵ֨י הַיָּמִ֤ים הָהֵם֙ נְאֻם־יְ-הוָ֔ה נָתַ֤תִּי אֶת־תּֽוֹרָתִי֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְעַל־לִבָּ֖ם אֶכְתֲּבֶ֑נָּה וְהָיִ֤יתִי לָהֶם֙ לֵֽא-לֹהִ֔ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃[3]
ירמיהו מתייחס כאן לברית הישנה(ברית הר סיני) שהופרה ומבטיח לנו שהברית החדשה תהיה על ליבנו כתובה, היא תהיה נצחית. ואם החגים הם הארה שאנו מקבלים מימות המשיח כאן לתוך העולם הזה, הרי שבחג השבועות אנו מקבלים הארה מהברית החדשה שנזכה לה בימות המשיח בע"ה בקרוב בימינו , אולי אפילו יש לומר שמעמד הר סיני היה הארה מימות המשיח, טעימה. הקב"ה ידע שפריחת זוהמת הנחש במעמד הר סיני לא תחזיק הרבה זמן מעמד, אבל רצה לתת לנו בראשית דרכנו הלאומית לטעום את טעם גן עדן. מכח טעימה זו אנו התמלאנו בכוחות פנימיים שמלווים אותנו ודוחפים אותנו לחפש את גן עדן.
מנחה חדשה -מנחת שתי הלחם שאנו מצווים להביא בשבועות רומזת לביטול היצר הרע בימות המשיח, להפרדת הרע מעץ הדעת טוב. ולכן דוקא צריכה להיות אפויה חמץ, כי הרע יהיה חיצוני לאדם ושני חדרי הלב יהיו מתוקנים. חז"ל אומרים שבעתיד כל הקורבנות יתבטלו מלבד מנחת התודה שאינה בטלה[4], אליה רומזת מנחת שתי הלחם שבשבועות[5]. על פי זה יובן שמה, מנחה חדשה, לא רק כי היא מובאת מהיבול של השנה החדשה, אלא כי היא שייכת אל הברית החדשה שנזכה לה בימות המשיח ואל הלב החדש שהשם יתן לנו.
ביטול הקורבנות- הקורבנות שייכים לעולם התיקון, בעולם התיקון אנו צריכים להקריב קורבנות כדי להתקדם, אבל כשנזכה להיטהר מהזוהמה כבר לא יהיה צורך בהם וכך כותב הרב קוק:
הקורבנות, הננו משיגים אותם לא רק עבודות חיצוניות סימבוליות, אלא תיקונים, פעולות שהעולם מתבסס על ידם. אמנם התוכן הסימבולי הוא תוארם, לבושם וגופם, וברור הדבר שיחס גדול יש להצורך הסימבולי עם הצורך הפנימי. וכשיבאו ימים והצורך הפנימי יחדל, בביטול הקורבנות, יפסק ג"כ הכח הסימבולי לגמרי מפעולתו, ותחתיו יברא תוכן יותר עשיר לנושא הסימבוליות, שתתקשר עם העבודה היותר עליונה, שתכיל בקרבה את כל העובדא הפועלת המתקנת של הקרבנות כולם, בצורה יותר עליונה. זאת היא המנחה הערבה שלעתיד, אשר תערב לד' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות.
לסיכום: אנו מתקרבים ליום שבו הקב"ה יכרות עמנו ברית חדשה, בכריתת ברית זו בעצם נקבל לב חדש, נגמור את תיקוני עץ הדעת ונאכל מעץ החיים, נביא מנחת תודה חדשה לה', הודאה על שזכינו להגיע ליום המיוחד. אז גם נזכה להגיע לשער החמישים ונשלים את הספירה שהתחלנו ביציאת מצרים, צעדנו בה כל אותם אלפי שנים והנה אנו מתקרבים לסופה, לשער החמישים לגן עדן.
וְעָרְבָה לַי-הוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת.[6]
חג שבועות שמח בעז מלט