ככלל בתורה לשון משפטים מכוון למצוות שאנו מבינים את טעמם, ולשון חוקים מכוון למצוות שטעמם נסתר ולכן הן פחות מובנות לנו. בפתיחת פרשת חוקת, בביאור מצות פרה אדומה, פותחת התורה בהכרזה מאוד מיוחדת, זאת חקת התורה, היא אומרת לנו שמצוה זו היא המצוה הכי חוקית, הכי לא מובנת לשכל האדם. עליה אמר שלמה המלך אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, בכל שאר המצות הצליח שלמה החכם באדם לרדת לעומקם ולהבינם, אבל במצוה זו הוא הכיר שהיא רחוקה ממנו, הוא נשאר בשאלה ובפליאה.
מה קשה לתפיסה במצות פרה אדומה?
מה טוב שישנה מצוה בתורה שאיננו מבינים את טעמה?
למה נבחרה דוקא מצוה זו להיות חוקת התורה?
וכיצד נוכל לזכות לקיים את המצוה הזו באופן מלא, אם אנו לא יודעים את טעמה?
אנו עוסקים בדרך הטהרה של טמאי מתים, אדם שנגע במת או שנשא מת על גבו או היה תחת קורת גג אחת עם מת נטמא בטומאת מת. זוהי הטומאת הכי חמורה. לטומאת זו לא די בטבילה במקוה טהרה, לה צריך להזות על הטמא מים שיש בהם קמצוץ של אפר פרה אדומה יחד עם עץ ארז, אזוב ושני תולעת.
גם הפרה ממנה מכינים את האפר, יש לה דינים מיוחדים היא צריכה להיות אדומה לגמרי בלא שום שערה בצבע אחר, היא צריכה להיות בת שלוש שנים, אסור שיעלה עליה עול במשך כל חייה ( שלא עבדו איתה איזו עבודה), אותה כהן צריך לשחוט ומאפרה היו משתמשים כאמור להזהה על הטמאים. עוד דין מיוחד לה שהעוסקים בטהרת הטמאים נטמאים מאפר הפרה ולעומתם הטמאים היו נטהרים, אם כי העוסקים בפרה היו רק נטמאים טומאה קלה ובהתאם גם הטהרה שלהם.
כל הטקס הזה נראה פגני, ונראה לעין המסתכל מבחוץ מעשה חסר הגיון וטעם, על כן היו רבים שתקפו את ישראל במשך ההיסטוריה על עניין זה.
מה הדרך הנכונה להתנהגות המפקדים בצבא, האם טוב שיסבירו את ההגיון של הפקודות שלהם לחיילים או לסתום דבריהם, זו פקודה ותו לא? מצד אחד כאשר החיילים רואים שיש הגיון לפקודות, שהמפקד שלהם עם ראש על הכתפיים, הם יכולים יותר להתחבר אליו, להעריך אותו וללכת אחריו, אבל מצד שני התנהגות כזו יוצרת תלות של הציות לפקודה בהזדהות איתה, ואז כאשר החיילים ישכבו מול אויב היורה עליהם והמפקד יקרא קדימה להסתער, אולי הם לא יקומו אחריו, כי יהיו להם הצעות אחרות כיצד למגר את האויבים. מפקד טוב דואג להסביר את ההגיון של חלק מהפקודות, ומשאיר גם הוראות סתומות בלי הסבר. למה? כי אני אמרתי!
בדומה לזה ריבונו של עולם נתן לנו אפשרות להבין את טעמי המצוות, כדי שנראה את חכמתן ותועלתן, שנוכל להזדהות עימן ונרצה לקיימן מעצמנו. אבל ישנו חשש שאם הבנו טעמה של מצוה, נחשוב שאנו כבר מבינים את כל טעמיה וסודותיה, ואז בנסיבות מסוימות נחליט שכעת אין עוד צורך במצוה כזו או אחרת. כמו שאמר שלמה המלך לעצמו, למה נאסר למלך להרבות נשים? שמא יטו את לבבו. אני אוכל להרבות נשים בלא שיטו את לבבי, הוא טעה בזה, נהג לא כשורה וניזוק מכך.לשם כך ניתנה לנו מצוה אחת שגם אם נעמיק בה היא תישאר סתומה בעיננו, על מנת שנקיים את מצוות התורה בתמימות ובפשיטות. מצד אחד נעמיק ונלמד את טעמי המצוות ומצד שני לא נשגה לחשוב שאנו יכולים לעמוד על כוונת הבורא, ולהחליט על דעת עצמנו איזו מצוה מתאימה לנו ואיזו לא.בוראנו יודע הכי טוב מה טוב לנו, גם כשאיננו מבינים .
למה דוקא מצות פרה אדומה העוסקת בדרך הטהרה מטומאת מת, נבחרה להיות "חוקת התורה", נבחרה ללמדנו יסוד זה של תמימות בעבודת השם?
טומאת מת הינה דבר רוחני, אפשר אולי להרגיש משהו ממנה בחושים, אבל הטומאה הינה מופשטת בעיקרה. היא מבטאת את דלדול החיות שנגרם לנו מהפגישה עם המוות. זהו הדבר אולי היותר מדכא שאנו חווים בחיי העולם הזה, הוא חושף אותנו לסופו של החומר. ככל שהאדם חי יותר את העולם הזה, כך הוא יותר מפחד מהמות, ולעומת זאת החי חיים ערכיים, חיים של תורה ומעשים טובים, המות לא מפחידו. כדי להטהר מטומאת המות עלינו לבצע מצוה שהינה חוק לא רציונלי. למה כי השם ציווה.הדרך להשתחרר מאימת המות הינה להכיר, במגבלת העולם הזה וקטנותו לעומת הרוח והנצח. במגבלת שכל האדם לעומת שכל הבורא. עובד השם באמונה כבר לא מפחד מהמות כי הוא מכין לעצמו צידה לעולם שאחרי.כי הוא מבין שלדברים החשובים באמת אין סוף וקץ.
הדברים חשובים במיוחד להאמר לדור שלנו, דור דעה שרוצה להבין הכל וטוב שכך, אבל גם דור שנוטה לפסול מה שלא הצליח להבין, ולוותר על מה שלא התחבר אליו.
חז"ל מציינים שעל כורחינו אנו נולדים ועל כורחינו גם מתים, שם בפגישה עם המות יותר קל לנו להכיר שאכן גבהו שמים מעלינו, ורב הנעלם על הגלוי. לכן את האלו-הים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם.
דיני הטהרה הובאו בפרשה זו דוקא, פרשה העוסקת במעבר מדור המדבר לדור נוחלי הארץ, ובא כבר מתחילות המלחמות על הארץ, בהם כיבוש ממלכות סיחון ועוג. בפשט הדברים יש צורך לשנן את דיני הטהרה לפני שנפגשים עם הטומאה במלחמה, על מנת להקדים תרופה למכה.
גם לעומת דור המדבר שחווה את הנהגת השם באורח ניסי מידי יום, דור נוחלי הארץ צריך חיזוק רוחני לקראת הירידה על הקרקע, לא לטעות אחר הרציונליזם העיור, המכיר רק במוחש ומובן לשכל האדם.
ברם יש חסרון בקיום המצוה כאשר אנו לא יודעים את טעמיה וסודותיה, כי העושה מצוה בלא טעמה וסודה נחשב לגוף בלא נשמה. לזה אנו צריכים את כוח הערבות הישראלית. אנו אמנם לא יודעים אבל אנו סומכים על משה רבנו שהיה האדם היחיד שהשם גילה לו את סודות מצוה זו. אנו מצרפים את המעשה שלנו עם הכוונה של משה רבנו.
מצות פרה אדומה באה ללמדנו, שאמנם ראוי והגון לחפש את ההגיון שבתורה, אבל אם כל זאת איננו יכולים לעמוד על עומק כוונת הבורא ונותן התורה, ושומה עלינו להאמין שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ובזה צעדנו צעד לקראת השחרור מאימת המות והחידלון.
שבת שלום.