וכל אדם לא יהיה באהל מועד
| כניסות: 796
בפרשת אחרי מות העוסקת בסדרי עבודת כהן גדול ביום הכיפורים ובסדרי כניסתו פנימה אל הקודש מופיע הדרכה של התורה: וְכׇל־אָדָ֞ם לֹא־יִהְיֶ֣ה ׀ בְּאֹ֣הֶל מֹועֵ֗ד בְּבֹאֹ֛ו לְכַפֵּ֥ר בַּקֹּ֖דֶשׁ עַד־צֵאתֹ֑ו וְכִפֶּ֤ר בַּעֲדֹו֙ וּבְעַ֣ד בֵּיתֹ֔ו וּבְעַ֖ד כׇּל־קְהַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃[1]
מה הטעם שאסרה תורה הימצאות כל אדם באהל מועד בזמן זה? כיצד הכהן הגדול עצמו כן נמצא באהל, אם כל אדם לא יהיה? האם דין זה עתיד להשתנות בעתיד?
ראשית ברצוני להבין את מטרת כניסתו פנימה לקה"ק ביום הכיפורים: אפשרות אחד לומר שהמטרה הינה לכפר על עוונות בני ישראל, כפי שמסיים הפסוק. אפשרות אחרת לומר שהכפרה על ישראל מביאה אותנו לדרגת כולך יפה רעיתי ומום אין בך, מתוך כך אפשר שהשגריר שלנו-הכהן הגדול יוכל להיכנס בשמנו לפגישה עם דודנו,או אפילו לומר שהמטרה הינה להיכנס אל הקודש פנימה, להשיג דבקות עם הקב"ה, הדרך לעשות זאת הינה להיות נציג ישראל הבא לכפר עלינו הלא יוה"כ איננו רק יום הכיפורים, הוא גם יום מתן התורה-עשרת הדברות השניות, יום החתונה המחודשת עם הקב"ה, וכך בכל יום כיפור ישנה הזדמנות במסגרת חגיגת יום הנישואים לחדש את הברית והקשר ביננו לבין ה'.
בהתאם למטרה גם נבין אחרת את האזהרה: אם המטרה הינה לכפר על חטאי ישראל, אזי כל אדם לא יהיה באהל מועד כי הכפרה מגיעה מצד שכל הנעשה כאן בעולם בהשגחת השם הוא, ואין אדם מרים אצבע כאן בעולם בלי שבשמים גם מרימים אצבע. לכן אומר הקב"ה ביוה"כ הביאו עלי כפרה, השם לוקח אחריות מיניסטריאלית על כל מעשינו. או נאמר שכאשר הכהן נעמד בתפילה לכפר על חטאינו, אין זה ראוי ומכובד שנהיה נוכחים בשיחה, כדוגמת ילד שעבר על מצות אביו, אומרת לו אימו חכה בחוץ ואני אכנס לדבר אל ליבו שיסלח לך. או נאמר שהכפרה על ישראל צריכה להיעשות מתוך ענוה גמורה להשם, וזה ענין וכל אדם לא יהיה באהל מועד. [2]
אולם אם המטרה הינה עצם המפגש עם השם, וכל עניני הכפרה הינם מכשירי המפגש או תוצר נלוה שלו, הרי שטעם כל אדם לא יהיה באהל מועד, בא או מטעם סכנה לחייו שהרי "לא יראני האדם וחי", וכך גם היתה סכנה במעמד הר סיני לבני ישראל ולכן גם שם העם הוזהר שלא לעלות בהר. מדוע יש כאן סכנה? אפשר שהסכנה נעוצה בגודל הקרינה, בעוצמת האורות המתגלים במעמדים אלו, ואפשר שהסכנה הינה לאבד את החרות והעצמאיות שלנו כשאנו נפגשים עם האש הגדולה המחיה כל. בעצם מה שמתחולל ביום נשגב זה, זה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיא, המלך והמלכה. אכן ממילא גם נמחלים עוונות בני ישראל על הדרך.[3]
המדרש רבה מאיר את דבר התורה וכל אדם לא יהיה באהל מועד, לא כאזהרה אלא מסירת ידיעה, כשהכהן נכנס אל הקודש הוא כבר מתעלה ממדרגת אדם וכך מובא: דְּאָמַר רַבִּי פִּנְחָס בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שָׁרוּי עָלָיו הָיוּ פָּנָיו בּוֹעֲרוֹת כְּלַפִּידִים עָלָיו.[4]
מי השילוח מוסיף עוד נדבך, מה הכוונה שכל אדם לא יהיה באהל מועד? "שאין שום שייכות לגבול תפיסת האדם במחשבתו בבינתו בעניין עבודת יוה"כ בהשפעה שיורדת מהש"י ממקום הזה."[5] יכולת ההשגה של הכהן איננה בגבול תפיסת אדם, האורות המתגלים ביום זה הינם הרבה מעבר לגודל הכלים שלנו. ועוד לומד מכאן מי השילוח שאל לו לכהן לבוא פנימה עם תפילה מוכנה מראש אלא יכנס בתמימות והשם יתן בליבו את שיתפלל וכך כותב: "אך יבטל דעתו לגמרי והשי"ת יאיר לו שם מה יתפלל".[6]
הרבי מלובביץ מציין שלעתיד לבוא לא רק הכהן הגדול אלא גם כל אחד ואחד שיהיה בדרגת כהן גדול יוכל להיכנס אל הקודש פנימה, ולא רק ביום הכיפורים, אלא גם בכל שעה שהוא רוצה, יוכל להיכנס. [7]שנזכה בע"ה שלשטן לא תהיה סיבה לקטרג על ישראל, ונוכל כולנו להיכנס אל הקודש, להנות מזיו השכינה ולדבוק בהשם.