בס"ד לפרשת חוקת התשפ"א
כידוע חז"ל מצינים את פרה אדומה כמצוה הכי חוקתית, הכי רחוקה מתפיסת שכל האדם. לכן קורא אותה הכתוב חוקת התורה. תודעת החידלון הינה גורם הדיכאון הכי גדול למין האנושי-נתנה התורה מצוה שבאמצעותה נוכל להיטהר מתודעת החידלון. קרי הדרך להיגמל מהחידלון נמצא בחיי תמימות מול השם. בהכרה שהעולם הזה הוא רק הופעה אחת של החיים.
מיקומה של פרשת פרה אדומה בפרשת חוקת, בה עם ישראל משלים את ארבעים שנות נדודיו , כובש את סיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הבשן ומגיע לערבות מואב, על פיתחה של ארץ ישראל מול ירדן יריחו, מלמד אותנו שההדרכה לירושת הארץ הינה בבניית התמימות בנפשנו. וכך כותב השם משמואל :
ונראה עוד לומר דהנה ידוע דארץ ישראל למטה היא דוגמא למלכות שמים לעילא, וענין קבלת עול מלכות הוא לעשות ככל אשר נצטוה בלי חיקור אם נכון או לא ואחת הוא אם מבין הטעם או נעלם ממנו, ואפי' בדבר שמבין הטעם אם עושה מחמת שמבין שכך צריך להיות אין זה קבלת עול מלכות, אלא צריך שיעשה בתמימות מפני שכך נצטוה, ומכבוד המלכות הוא לחפש אחר הטעם כמ"ש וכבוד מלכים חקור דבר, אבל העשי' צריכה להיות בתמימות בלי שום חקירות, וכענין שאמרו ז"ל למה תוקעין רחמנא אמר תקעו, ועל כן לירש את ארץ ישראל שהיא דוגמא למלכות שמים צריך להיות דווקא ע"י תמימות, וכן מצינו באברהם אבינו שראשית מאמר הש"י אליו הי' לך לך, וקיבל הדבר בתמימות אף שעדיין לא ידע הטעם כי לא נאמר לו בתחילה אלא אל הארץ אשר אראך, ולא אמר לו מארץ ישראל כלל, והוא לא ידע אלא כהולך ותועה מפני שכך נצטוה כמ"ש ויהי כאשר התעו אותי אלקים מבית אבי, וע"כ זכה תיכף בארץ ישראל, וזה הי' מאמר הראשון אחרי שקיים כנ"ל כתיב לזרעך נתתי את הארץ הזאת, וכן כתיב אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, היינו שהסיבה לירושת הארץ היתה ההוצאה מאור כשדים שהיתה בתמימות, ונכפלה מתנת הארץ בפרשת מילה דכתיב בה התהלך לפני והי' תמים,...
הדברים משלימים מה שכתבתי על חטא המרגלים שעיקרו היה חוסר תמימות מול השם. לכן לא זכו להיכנס לארץ.
אם נתבונן בהמשך הפרשה נוכל לראות שהתמימות היא הציר עליה סובבת הפרשה:
1. במי מריבה לאחר מות מרים הנביאה, כיון שפסקה בארה של מרים , לא היה מים לעדה, העם בוכה למשה, השם מצוה אותו לקחת את המטה ולדבר אל הסלע. משה רבנו מכה במקום לדבר. למה? כי משה רבנו התחכם, וחשב למה השם צווה עלי לקחת מטה אם לא להכות בו?, ועוד כיצד מדברים אל סלע, לא עם מכות? אבל התמימות אומרת כך השם ציווה כך אני עושה. נקודה . לכך נגזר על משה ואהרן לא להיכנס לארץ.
2. בהמשך, אחר מותו של אהרן הכהן בא העמלקי ומתחפש לכנעני ונלחם בישראל. הם התחכמו, אבל עם ישראל נהג בתמימות, הבין ששורש הניצחון בתפילה ופניה אל ה', אבל יש בעיה אנחנו לא יודעים מיהם, לכן התפללו לה' "אם נתן תתן את העם הזה בידי", יהיו מי שיהיו, והתפילה התקבלה.
3. כך אנו יכולים להבין נושא נוסף בפרשה, מדוע עם ישראל מבקש הן מאדום והן מסיחון לעבור בגבולם, זוהי בקשה ממש לא הגיונית, לא סבירה. עמים שונאי ישראל שכל כולם אנטי, לבקש מהם לעבור דרכם? לגבי סיחון השאלה עוד יותר גדולה , הלא ה' ציווה עלינו להתגרות בם מלחמה, במקום מלחמה אתם שולחים מלאכים ומבקשים את רשותם? אבל התמימות המדהימה הזו היתה חכמה גדולה, סיחון התנפח, יצא מהערים המבוצרות יהצה ונלחם בישראל. בשטח הפתוח ישראל ידעו להילחם טוב והניצחון היה מזהיר.
4. נחש הנחושת- עם ישראל בעקבות קוצר רוח מהמסע מתלונן כנגד השם ומשה עבדו. נחשים נושכים את העם. הרפואה באה באמצעות נחש הנחושת. אמרו חכמינו וכי נחש ממית וכי נחש מחיה? אלא בזמן שישראל משעבדים את ליבם לאביהם שבשמים, מכירים שלא הנחשים ממיתים כמו שהם גם לא המרפאים, אלא הכל מאת השם יתברך.
5. מרגלי יעזר- סיפור מופלא המובא בפסוק אחד מהתורה. וַיִּשְׁלַ֤ח מֹשֶׁה֙ לְרַגֵּ֣ל אֶת־יַעְזֵ֔ר וַֽיִּלְכְּד֖וּ בְּנֹתֶ֑יהָ (ויירש) [וַיּ֖וֹרֶשׁ] אֶת־הָאֱמֹרִ֥י אֲשֶׁר־שָֽׁם׃
משה שולח צוות מ"סיירת מטכ"ל" של אותם ימים לרגל את יעזר, הצוות הזה לוכד את העיר לבד. וכך מובא במדרש רבה: וַיִּשְׁלַח משֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר, אוֹתָן מְרַגְּלִים זְרִיזִין הָיוּ, אָמְרוּ בְּטוּחִין אָנוּ בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁל משֶׁה, וּכְבָר שָׁלַח מְרַגְּלִים לְשֶׁעָבַר וְהֵבִיאוּ תְּקָלָה, אָנוּ לֹא נַעֲשֶׂה כֵן, אֶלָּא בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַאֲמִין וְנַעֲשֶׂה מִלְחָמָה, עָשׂוּ כָּךְ וְהָרְגוּ אֶת הָאֱמוֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ.
מובא במשנה שעד כה נעשו 9 פרות אדומות, והפרה העשירית והאחרונה יעשה אותה בע"ה מלך המשיח. המשיח שייך לספירה העשירית, ספירת המלכות. ההשלמה של המלכות היא בהשגת התמימות. כך מלך המשיח ישלים את מצות ירושת הארץ שלא הושגה במלואה עד כה. ישיג את השראת השכינה בארץ שלא הושגה במלואה עד כה. ישיג את ההיטהרות מטומאת המוות והחידלון שאף היא לא הושלמה עד כה.
אמנם נראה לעין שהעולם הלך והתרחק מהתמימות, וכיום הוא הכי פחות תמים משהיה אי פעם, אבל מבט מעמיק יותר מלמד שהכל עתיד להתהפך לטובה. דוקא ההתפתחות המדעית המנסה להסביר את כל ההתופעות בעולם בכלים מדעיים, תאפשר באותה מידה לאנושות להכיר בצורה חד משמעית בפעולת כוחות על טבעיים במציאות העולם, בהשגחת השם. בעולם העתיק כשהאנושות טרם למדה וחקרה לעומק את התנהגות הטבע, כשהופיעו כוחות על טבעיים, האנשים נסחפו אחר דמיונות מעוותים ועבודה זרה. אולם כיום ההתפתחות המדעית, כבר הכשירה הלבבות לראות את הסדר במציאות. והסדר האלוהי בנוי כמו הסדר הטבעי, לכן יקל להכיר בו ולקבל אותו. יוצא שדוקא מה שנראה כריחוק מהתמימות יכשיר את האנושות להשיג תמימות שלא היה כדוגמתה מאז ומעולם. תמימות ישרה לא מדומיינת. ההתפתחות המדעית גמלה את האנושות מכל מיני העבודות זרות שרחשו בעולם. נשארה רק עוד עבודה זרה אחת בעולם, אלילות האדם. ממנה נזכה להיגאל בע"ה באמצעות שחיטת הפרה האחרונה.
פרשת חוקת הינה הפרשה השישית בספר במדבר. על פי סדר הספירות נמצא שהפרשה כנגד ספירת התפארת ומידת הרחמים. זו הספירה של יעקב אבינו עליו אומר הכתוב "ויעקב איש תם יושב אהלים". לא בכדי הציר החורז את הפרשה הינו מידת התמימות-מידת יעקב אבינו.
כך חותם הושע הנביא את ספרו: אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱ-לֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם.
שבת שלום בעז מלט