בס"ד לפרשת ניצבים התשפ"א
בפרשת נצבים מתאר לנו משה רבנו את מהלך צמיחת גאולתנו כפי שאנו רואים במו עיננו בדיוק נמרץ. הבא נתבונן בפרטי התהליך:
א וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לְפָנֶיךָ; וַהֲשֵׁבֹתָ, אֶל לְבָבֶךָ, בְּכָל הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה. ב וְשַׁבְתָּ עַד יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם: אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. ג וְשָׁב יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ, שָׁמָּה. ד אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ. ה וֶהֱבִיאֲךָ יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ; וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ. ו וּמָל יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ, וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ. ז וְנָתַן יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ, אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה, עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ, אֲשֶׁר רְדָפוּךָ. ח וְאַתָּה תָשׁוּב, וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְ-הוָה; וְעָשִׂיתָ, אֶת כָּל מִצְוֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם. ט וְהוֹתִירְךָ יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה: כִּי יָשׁוּב יְ-הוָה, לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ, עַל אֲבֹתֶיךָ. י כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו, הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה: כִּי תָשׁוּב אֶל יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. (דברים ל, א-י)
פסוק א: כאשר יבשילו כל התנאים והאירועים המתאימים במצב הגלות שהאומה (היתה) נתונה בה, תתחיל התעוררות באומה. חלק ממנה תתעורר מתוך תודעה של ברכה,(למשל עלית התימנים בתמ"ר או עליית תלמידי הגר"א וחסידי הבעש"ט)) וחלק מתוך הקללה רח"ל.
פסוק ב: מתאר תשובה פורתא, עד ולא עד בכלל. הכוונה שהצלחנו לשמוע את קול השם הקורא לנו לשוב לארץ, יש מי ששמע את קול השופר הגדול ויש מי ששמע רק קול שופר קטן ר"ל[1].
פסוק ג: קיבוץ הגלויות מכל ארצות תבל, בחלקו הגדול כבר זכינו שיתרחש. חשוב מאוד לקרוא לאחינו שבגולה להזדרז ולעלות ארצה.
פסוק ד: מדבר על קיבוץ הנדחים, אלו חלקים באומה שפחות מחוברים, ואולי מדבר כאן על עשרת השבטים.
פסוק ה' שלב ההתנחלות בארץ, ברוך ה' אנו זוכים לראות את הארץ הולכת ונגאלת משממונה. דבר שאבותינו חלמו עליו דורות רבים.
פסוק ו: מילת הלב מתאר שלב שלדעתי אנחנו היום נמצאים בו. אנו רואים בדורנו שכל השבים בתשובה רק מאהבה שבים , הפחדות לא עובדות. אבל יותר מזה, גם הרבה אנשים שלא חוזרים בתשובה בתצורה דתית מעשית, הכוח המניע המרכזי שלהם הינו האהבה, רוב מוחלט של הציבור אוהבים את הטוב ומחפשים לעשות טוב בעולם. עכשיו כשהקב"ה רואה שהעם חפץ בטוב הוא מגלה את פניו יותר ויותר.
פסוק ז' עוסק במפלת אויבי ישראל שתעשה בדרך ניסית ביד ה', עליו דברו הנביאים בנבואותיהם על מפלת גוג ומגוג או מפלת עשיו לעתיד לבוא. אלו הם הנפלאות שהבטיחו לנו הנביאים "כימי צאתנו מארץ מצרים". נראה שזה חג הפסח של הגאולה. מבאר הרב קוק את מטרת הניסים האלו: והניסים יבואו על כל פנים להשלמת האנושיות הרחוקה בכללה מדעת ה', טרם תגלה לה הניסיות. או גם להשלים אותנו במעלה יותר גבוהה ונכבדה.[2] לכן מיד בפסוק הבא:
פסוק ח: מתאר משה רבנו את התשובה השלמה של עם ישראל וְאַתָּה תָשׁוּב, וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְ-הוָה; וְעָשִׂיתָ, אֶת כָּל מִצְוֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם. זו השלמת המלכת השם למלך על ידנו, או בסגנון אחר זהו ראש השנה של הגאולה. וזהו גם השלב שבו יהפוך השם להיות מלך על כל הארץ. כמו שאומר עובדיה הנביא:וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַי-הוָה הַמְּלוּכָה.
בפסוק ט אנו פוגשים את התעלות הטבע ליעודו ללא מחלות,עקרות ובצורות : וְהוֹתִירְךָ יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה. ועולה עוד קומה בפסוק הבא: יָשׁוּב יְ-הוָה, לָשׂוּשׂ עָלֶינו לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ, עַל אֲבֹתֶינו. לא רק הצלחה כלכלית אלא גם ששון ושמחה, ישיש עליך א-לוהיך. נראה שזה כנגד חג הסוכות של הגאולה.
אבל מה עושה הפסוק האחרון בפרשיה, פסוק י? כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו, הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה: כִּי תָשׁוּב אֶל יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. מה הוא מחדש לנו? החידוש הגדול המתואר כאן, שילוב של הקפדה על המצוות המעשיות מחד ולב שלם עם השם מצד שני. כי בנוהג שבעולם יש הנוטים להתמקד בעשיית המצוות המעשיות כמצות אנשים מלומדה, ויש הנוטים להתמקד בקשר נפשי עם השם, אבל מזלזלים במצוות המעשיות. אבל המעלה הגדולה שייכת לשילוב ביניהם-זהו החלום הגדול של הגאולה. עוד אפשר לראות כאן שילוב של התיקון הנצרך לחטאי בית ראשון ולחטאי בית שני. בבית ראשון היה חסר בכל נפשך ובבית שני היה חסר את שמירת כל מצותיו וחקתיו. נראה שזה כנגד שמיני עצרת של הגאולה.
שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּי-הוָה, תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי, כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי, כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ. כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ, כֵּן אֲ-דֹנָי יְ-הוִה יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה נֶגֶד כָּל הַגּוֹיִם.[3]
כתיבה וחתימה טובה בעז מלט.