על שורשי הנפילה של האנושות בתחילת דרכה והנלמד מהם להיום.

לפרשת נח התשפ"ב

אם הייתי רוצה ללכת ממש אל השורש הייתי צריך לעסוק בחטא אדם הראשון, אבל אם נדבר במימד הציבורי, היכן התחילה הנפילה של האנושות? המבול בוודאי איננו התחלת הנפילה, זו כבר ההתרסקות של האנושות. אז אנו צריכים למצוא אותה עוד הרבה קודם. נראה שהנפילה מתחילה מאנוש ובני דורו, בעצם ממי שככל הנראה נתן לאנושות את שמה. הפסוק בתורה קצר וסתום: וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ; אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְ-הוָה.

מה הבעיה,לכאורה הכתוב מתאר דבר חיובי? איזו נפילה יש כאן?

בתלמוד, דורו של אנוש מתואר כדור עובד ע"ז במיוחד :” אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַמְשַׁמֵּר שַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ, אֲפִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כְּדוֹר אֱנוֹשׁ — מוֹחֲלִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וְגוֹ׳ מֵחַלְּלוֹ״. אַל תִּקְרֵי ״מֵחַלְּלוֹ״ אֶלָּא: ״מָחוּל לוֹ״.”(שבת קיח,ע"ב)

צריך עיון כיצד למדו חכמינו שהם עבדו ע"ז? ומה אנו לומדים מזה שתחילת הנפילה של האנושות היתה בע"ז? מבאר המהר"ל מפראג שלא יתכן שאז הוחל לקרוא בשם השם במובן קודש כי הלא בודאי שגם הבל וקין קראו בשם ה’, ופשט הלשון הוחל הינו שהתחילו בכך, ועוד דרכה של תורה להשתמש בלשון נופלת על לשון והוחל אף רומז לכך שעשו שמו של ה’ חול. רוב הפרשנים הלכו בדרך זו וכבר כתב הרמב"ם:

בִימֵי אֱנוֹשׁ טָעוּ בְּנֵי הָאָדָם טָעוּת גָּדוֹל וְנִבְעֲרָה עֲצַת חַכְמֵי אוֹתוֹ הַדּוֹר וֶאֱנוֹשׁ עַצְמוֹ מִן הַטּוֹעִים הָיָה. וְזוֹ הָיְתָה טָעוּתָם. אָמְרוּ הוֹאִיל וְהָאֱלֹהִים בָּרָא כּוֹכָבִים אֵלּוּ וְגַלְגַּלִּים לְהַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם וּנְתָנָם בַּמָּרוֹם וְחָלַק לָהֶם כָּבוֹד וְהֵם שַׁמָּשִׁים הַמְשַׁמְּשִׁים לְפָנָיו רְאוּיִין הֵם לְשַׁבְּחָם וּלְפָאֲרָם וְלַחֲלֹק לָהֶם כָּבוֹד. וְזֶהוּ רְצוֹן הָאֵל בָּרוּךְ הוּא לְגַדֵּל וּלְכַבֵּד מִי שֶׁגִּדְּלוֹ וְכִבְּדוֹ. כְּמוֹ שֶׁהַמֶּלֶךְ רוֹצֶה לְכַבֵּד הָעוֹמְדִים לְפָנָיו וְזֶהוּ כְּבוֹדוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. כֵּיוָן שֶׁעָלָה דָּבָר זֶה עַל לִבָּם הִתְחִילוּ לִבְנוֹת לַכּוֹכָבִים הֵיכָלוֹת וּלְהַקְרִיב לָהֶן קָרְבָּנוֹת וּלְשַׁבְּחָם וּלְפָאֲרָם בִּדְבָרִים וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לְמוּלָם כְּדֵי לְהַשִּׂיג רְצוֹן הַבּוֹרֵא בְּדַעְתָּם הָרָעָה. וְזֶה הָיָה עִקַּר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. וְכָךְ הָיוּ אוֹמְרִים עוֹבְדֶיהָ הַיּוֹדְעִים עִקָּרָהּ. לֹא שֶׁהֵן אוֹמְרִים שֶׁאֵין שָׁם אֱלוֹהַּ אֶלָּא כּוֹכָב זֶה. .. (הלכות ע"ז א,א)

 

אבל יש סיעה שבכל אופן פרשה בכיוון חיובי, שאז החלו להתפלל לה’ וכך מביא הרד"ק:

” פירש הענין אז הוחל, לשון תחלה כי בימיו החלו בני אדם לקרא בשם ה', כלומר להתפלל אליו בעת צרתם ולהספיק צרכיהם, כי עד ימי אנוש לא היתה דעתם שהתפלה מועילה להם, כי מה שנגזר נגזר ואין להשיב. “

ואחרי שרד"ק מביא הסבר זה הוא עובר להסבר המקובל שדור זה החל לעבוד ע"ז בסגנון דומה להסבר הרמב"ם שהבאנו.

אם ננסה לחבר יחדיו את הפרושים, יוצא שדור זה "התחזק" בתפילה מתוך אמונה שהתפילה פועלת, אבל הלך רחוק מידי עם ההכרה שאנו יכולים להשפיע על הנעשה ואיננו חייבים את הסכמת ה'. הם החלו לפנות לכוכבים ולמזלות ובמשך הזמן חדלו מלפנות לה’ ורק פנו אל אותם כוחות ביניים. אנו מכירים גם כיום את התופעה הזו, אנשים שמדגישים את הרוחניות, פונים ומתפללים לה’ אבל גם "מתעסקים" עם המזלות. המושג "רוחני" כיום פעמים רבות שאיננו עוסק בקודש אלא ממש בטומאה, וצריך בזה זהירות רבה.

מובא במדרש רבה:

וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה (בראשית ה, לב), כְּתִיב (תהלים א, א): אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים. אַשְׁרֵי הָאִישׁ, זֶה נֹחַ. אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בִּשְׁלשָׁה דוֹרוֹת, בְּדוֹר אֱנוֹשׁ וּבְדוֹר הַמַּבּוּל וּבְדוֹר הַפְלָגָה. (בראשית רבה,כו,א)

מבאר ה’שם משמואל’: ונראה דבג' דורות האלו שלטו כוחות חיצונים שהי' מושכים לע"ז ג"ע שפ"ד, וזה שבח לנח שלא הי' נמשך אחריהם, והיינו דבדור אנוש שלט הקליפה המושכת לע"ז ודורו של אנוש נמשכו אחריה וחידשו אז ע"ז שעל זה נאמר אז הוחל לקרוא בשם ה' כמו שפירש"י שם וברמב"ם פ"א מה' ע"ז, ובדור המבול קליפה המושכת לג"ע שזה שורש החטא של דור המבול, ובדור הפלגה קליפה המושכת לשפ"ד, (פרשת נח תרע"ב)

 

ידוע שאלו הקליפות הינן תכלית הרע ונח הצליח לא להמשך אחריהן וזכה כך בצידקותו. גם מבאר שם השם משמואל על פי המהר"ל ששלושת האבות עסקו בתיקון ג’ עברות אלו, אברהם בתיקון ג"ע,יצחק בתיקון ע"ז ויעקב בתיקון השפ”ד.

נראה שצירך ללמוד מהסדר שבו הופיעו הקלקולים האלו בראשית האנושות, ואם לא היו טועים קודם טעויות באמונה, ביחסם אל ה’, גם לא היו מתדרדרים אחר כך לגילוי עריות ושפיכות דמים. בדומה לזה נאמר על עם ישראל שלא עבדו ישראל ע"ז אלא כדי להתיר להם את העריות. כיוון שיש לנו מצפון והוא תובע מאיתנו לחיות חיים מוסריים, הרוצה לחטוא עוסק בשלב ראשון ביצור "אדיולוגיה" שתיתן לו הצדקה ללכת אחר יצריו. רק אחרי שהאנשים "בונים" עקרון,פרנציפ,אדיולוגיה מתאימה הם מרשים לעצמם לחטוא בדבר.

זו צורת הסתכלות ‘בוגרת’ הרואה את תחילת הנפילות מבלבולי הדעות, אבל יש צד לראות להיפך, היצר הרע מושך אותנו כשאנו ילדים אל התאוות ואל העריות, כשאנו גדלים יותר אל הקנאה המקבילה לשפיכות דמים, וכשאנו גדלים עוד יצר הכבוד המקביל לע"ז הוא הדומיננטי. ואפשר גם לראות כך את הנפילות בראשית ההיסטוריה, אדם הראשון נפל בתאווה שהיא ענף של ג"ע בלשונו של ה’שם משמואל’. קין נפל בקנאה- ענף של שפ"ד. ודור אנוש נפלו בע"ז.

ואולי זה ההבדל בין האדם הפרטי לבין הציבור, אדם פרטי מתמודד קודם עם התאוות, אחר כך עם הקנאה ולבסוף עם הכבוד. הציבור בכללותו צריך קודם לחזק את ההשקפה הנכונה, הערכים ומתוך כך גם לתקן את אורחות החיים.

הלך רוח הרווח בדורנו הינו "איש באמונתו יחיה", כביכול לא משנה במה האדם מאמין, מקטלגים את האמונה במגירה של התחביבים, וזו טעות טרגית שצפויה להתנפץ לנו בפנים. האמונה, ההשקפה, הערכים הם היסודות שמנתבים לנו את כל החיים ולכן חובה לבררם וללמדם ככל האפשר. יחד עם זאת ההתעוררות הרוחנית שאנו זוכים לראות בדורנו, יש בה בשורה מאוד משמחת, היא מהוה סממן לעלית מדרגה אנושית בתהליך הגאולה. אולם גם סכנה בצידה, שלא נהיה כמו דור אנוש שהחל לקרוא בשם ה’, להתפלל אבל גם להמשך לע"ז, לאמונות זרות ומסוכנות ולרוחניות של דמיונות.

נראה שהמשיכה למקומות המסוכנים האלו מתחילה מרצון לקצר תהליכים, לקבל שפע מבלי לעשות שינוים ותיקונים. במקום להיות אנשים צדיקים שככאלה ה’ ירעיף עלינו שפע רוחני וגשמי, מנסים לנצל מידע שמימי כדי להשיג טובות כאלה ואחרות. עלינו לזכור שיש כוח לתפילה לשנות דברים, במיוחד שהיא באה עם מעשים של צדקה וחסד, אבל תמיד עלינו לפנות רק לה’ יתברך שמו, ולא לשום אמצעי כזה או אחר. וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְ-הוָה וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ. בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק כִּי לֹא תִירָאִי וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ.(הפטרת הפרשה ישעיה נד,יג)

שבת שלום בעז מלט .