בס"ד זאת חנוכה התשפ"ב

הביטוי זאת חנוכה הפך לשמו של יום אחרון של חנוכה, על שם קריאת התורה שקוראים ביום זה "...זאת חנוכת המזבח ביום המשח אתו…". בספרי החסידות מבארים את גודלו של יום שמיני של חנוכה, היום בעל האור הגדול ביותר, ומסוגל ביותר לתפילה וקבלת אורות מן השמים. מה מיוחד ביום זה, ולמה כוחו כה גדול?

ראשית, חנוכה הינו החג הארוך ביותר שיש לנו, פסח וסוכות חגים של שבעה ימים בלבד, אמנם שמיני עצרת יש בו מעניין יום השמיני כאשר רואים אותו כהמשך לחג סוכות, ובכל אופן זהו רגל בפני עצמו. הופעה של חג בן שמונה ימים בעולם הזה הבנוי על בסיס שבע זהו חידוש גדול. ידועה שאלת הבית יוסף למה חוגגים את חנוכה שמונה ימים ולא שבעה שהרי ללא הנס הנרות היו מספיקים בכל אופן ליום אחד,נמצא שהנס הוסיף רק 7 ימים, נכתבו על שאלה זו מאות רבות של תשובות ואין כאן מקומם, אבל עצם השאלה מעצימה את החידוש הגדול שהתחדש בעולם בחנוכה. נמצא שהיום האחרון של חנוכה- הוא המעצים ביותר את החידוש שבחג, הוא המאיר אור שמחוץ לשבעת ימי השבוע.

אנו כידוע מדליקים בחנוכה את הנרות לפי שיטת בית הלל,מעלים בקודש. נמצא שהיום האחרון של חנוכה הינו היום המקודש ביותר בחנוכה, והוא זוכה לאור הגדול ביותר. כמו האור הגשמי של החנוכיה כך גם לעומת זה מאיר משמים האור הגדול ביותר ביום זה.

במוצאי היום השמיני של חנוכה איננו עושים הבדלה כלל, מדוע? הנה במוצאי שבת אנו עושים הבדלה, כי קדושת השבת לא ממשיכה איתנו לימי השבוע הבאים ואנו מבחינים בהבדל הקדושה שבין יום השביעי לימי המעשה. אנו גם מברכים על הבשמים, חכמינו אומרים שזה בגלל הנשמה היתרה שעוזבת אותנו במוצ"ש. במוצאי ימים טובים אנו גם עושים הבדלה, כי יש ירידת מדרגה בקדושה לשאר הימים אבל לא מברכים על הבשמים, אין צורך לנחם את נשמתנו על אובדן הנשמה היתרה כמו במוצ"ש, כי האורות שהשגנו בימים טובים לא עוזבים אותנו. בשבת האורות מאוד גבוהים ואין לנו יכולת(כלי) להמשיך להכיל אותם מחוץ לשבת, בימים טובים האורות יורדים נמוך יותר משבת, ואנו מצליחים במידת מה לאחוז בהם גם כשיוצא החג. בחנוכה, אנו זוכים לקבל אורות היורדים למעננו ממש לתוך העולם הזה, אפילו למטה מעשרה טפחים שזהו גובה שהשכינה לא יורדת אליו ככלל(סוכה, ה,א), ואין לנו צורך לעשות הבדלה במוצאי החנוכה, כי האורות האלו ממשיכים איתנו הלאה, דוקא מתוך פסגתו של היום השמיני. 

היות ובכל יום נוסף שהשמן לא הפסיק לדלוק זה העצים את הנס. ממילא היום האחרון השמיני בו היה שיא הנס, והוא היום שנשאר עמנו גם להמשך ימי החורף הקרים, ומאיר את כל חיינו.

חנוכה ממשיך ומלווה אותנו, כי בעצם הפך החתום בחותמו של כהן גדול, מבטא לדעת הרב קוק את הטהרה הפנימית החבויה בעם ישראל, זו שיד היוונים לא הצליחה לגעת בה ולטמאה. היות ובתוך הזהות הפנימית שלנו נמצא רובד גבוה מאוד שתמיד נשאר טהור. זהו הביטחון שלנו שהסוף טוב, שהטוב ינצח, שאף אחד לא יכול לקעקע את התוכנית הא-לוהית לתיקון עולם. אני חושב שכולנו יכולים לחוש בתוכנו את הפך הקטן הזה של הכהן הגדול, החבוי בכל אחד מאיתנו, נקודת תום,אור,יושר,דבקות בה'.

וזה קשור למה שידוע שהמספר 8 הינו מספר שמעל לטבע, במתמטיקה מקובל לסמן ב8 כשהוא שוכב את האין סוף.

כשאנו מדליקים בחנוכה את הנרות, מבאר השם משמואל, אנו לא מאירים בעולמות העליונים, אין לנו גישה אליהם, בבית המקדש הכהנים היו מאירים בעולמות העליונים,אבל אנו מדליקים בחוץ,בחושך,למטה מעשרה טפחים. בחנוכה הנקודה היא להאיר במקומות האפלים דוקא, לגלות שאין מקום שהאור הא-לוהי לא מגיע אליו להאיר אותו. וכך כותב:

והנה ידוע דבחנוכה מאיר אור רם ונשא וגבה מאד, וצריך להבין איך אנו יכולין לעורר זה בהדלקתנו הנרות, אך י"ל דלמעלה תמיד שופע אור ההוא משעה שהדליק אהרן את המנורה כדבעינן למימר לקמן, אך יש מסכים רבים המסתירים שלא יאיר למטה, ובהדלקתנו מעוררים רק להסיר המסכים, ושוב ממילא האור מאיר למטה,(חנוכה,שנת תרע"א,א,ט)

על פי תפיסה זו גם מסביר השם משמואל מדוע הדין בחנוכה ש "כבתה אין זקוק לה" דהיינו אם הנרות שהדלקנו כבו אין לנו צורך להדליקם מחדש, ועונה שהאור המגיע מלמעלה ממשיך להאיר בחנוכה גם אם הנר שלנו כבה, שברגע ההדלקה הוסר מסך המבדיל ושוב אף שכבתה מ"מ האור שלמעלה מעצמו מאיר והולך.

גם אפשר להבין את הדין שכל הפתילות והשמנים שאסור להדליק בהם בשבת או במקדש, מותר להדליק בהם בחנוכה, כי בחנוכה אנו יכולים להתפיס את האור העליון אפילו בפתילות ושמנים "בעייתיים".

בימים ההם בזמן הזה- אמנם החשמונאים נצחו את היונים, קבלנו את חג החנוכה ויון ירדה מבימת ההיסטוריה, אבל אנו רואים שבאמת המלחמה הזו עוד לא הסתיימה, החושך והאור עדין נלחמים, רשעים נגד צדיקים, טמאים נגד טהורים. האוניברסיטאות מנסות להכניס את תורת ישראל לתוך אחת המגירות ,מנסים לטעון שככל העמים הוא בית ישראל, גם טוענים שהכל רק מונע מאינטרסים וחשבונות, ממשיכי דרכם של היונים ממשיכים להילחם בממשיכי דרכם של החשמונאים, ומתוך אורם של ימי החנוכה בעזרת השם אנחנו נמשיך וננצח.

וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַי-הוָה לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר.(זכריה יד,ז)