וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה י-הוה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם׃(שמות יג,ח)

בס"ד לפרשת בא התשפ"ב

כאן מופיעה התשובה לשאלת התם בהגדה של פסח, אחת מארבע התשובות המופיעות בהגדה. אבל המענין שכאן לא מופיעה כלל שאלה, מבחינת השאלה, זהו דוקא הילד שאיננו יודע או רוצה לשאול, ועוד, צריך עיון למה הכוונה במילה זֶה, בעבור מה? גם למה אומר כאן וְהִגַּדְתָּ שמובנו קשה, אמירת דברים הקשים כגידים? יש לציין שזו הפעם היחידה שנאמר כך, בשאר המקרים נאמר ואמרת לבנך. ועוד נקודה חשובה להתבונן בה הביטוי "ביום ההוא" וכבר ראינו מהזהר הקדוש שכל מקום שמובא 'ביום ההוא' הכוונה ליום המיוחד לעתיד לבוא במהלך הגאולה, אז המצוה בפסוק זה מכוונת למשימת ההגדה שתהיה לדור הגאולה.

נראה לומר שהכתוב כאן מדבר על מציאות עתידית שבה מעבירי המסורת יצטרכו להתמודד עם בנים שלא שואלים,לא מתענינים, לא נכנסים לבית המדרש, אולי אפילו לא באים לשלחן הסדר. ( ואולי כבר ממש לדורנו אנו).

הגדה פרושה דיבור קשה, אולם יש לה גם מובן של גילוי עתידות או גילוי דברים שלא ידועים לך כמו שאומרת התורה: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט."(דברים יז,ח-ט) ואחרי שחכמינו קשרו את המילה הגדה לגידים, נוכל לומר שהגידים אכן גם קשים וגם מקשרים ומחברים.

ההגדה של פסח קבלה את שמה מהפסוק הזה, צריך להבין את זה, למה לא אמירה של פסח או דיבור וכיוצא בזה?

חז"ל לומדים עוד לימוד חשוב מפסוק זה :בְּכׇל דּוֹר וָדוֹר חַיָּיב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִילּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה׳ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם"(פסחים קטז). למה דוקא בהגדה שלנו לבן שאיננו שואל אנו צריכים לראות את עצמנו כאילו שיצאנו ממצרים?

נאמר בפסוקים הבאים: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל־יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת י-הוה בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ י-הוה מִמִּצְרָיִם׃ וְשָׁמַרְתָּ אֶת־הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה׃

בעצם אומרת לנו כאן התורה שנניח תפילין על ידינו ובין עינינו כדי שנזכור שה' הוציא אותנו ממצרים, ממש לראות את עצמנו כאילו שיצאנו ממצרים. הפלא הגדול בפסוק החותם את הפרשיה, שהוא מסתיים ב "מִיָּמִים יָמִימָה", מימים ימימה? היה צריך להיות כתוב אם כבר, לימים הבאים או משהו כזה, הלא הוא נאמר ממש ביציאת מצרים?

אלא כמו שאמרנו שהפסוקים האלו מדברים ביום המיוחד, ביום ההוא ,ביום השם הגדול והנורא, בְּיוֹם חֲבֹשׁ יְ-הוָה אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ(ישעיה ל,כו). ואז חשוב מאוד יהיה להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, לבל נינזק ונפגע ביום השראת השכינה הנפלאה שתהיה, לכן מצוה אותנו התורה להגיד לבניינו את סיפור יציאת מצרים. לעזור לאליה הנביא להשכין את השלום ולחדש את הברית בעם ישראל. הצלחתנו במשימה לחבר את הדורות הבאים, תלויה כמה אנחנו הצלחנו לראות את עצמנו גם יוצאים ממצרים. לכן נאמר "מִיָּמִים יָמִימָה", כי הכתוב מדבר בעתיד הרחוק, בבוא הגאולה, ואז בזמן עתידי רחוק, אם אכן שמרנו את החקה הזו מימים ימימה, לא משנו מהגידים המחברים אותנו ליציאת מצרים, ראינו את עצמנו בכל דור ודור במשך כל הדורות האלו יוצאים ממצרים, העברנו את המסר לדורות הבאים- אזי גם נזכה לראות את השלמת גאולת מצרים.

ומה הכוונה באומרנו :בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה י-הוה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם? בהגדה של פסח דורשים את "זה" על המצה והמרור שאוכלים בליל הסדר, אבל אפשר לפרש אחרת, בעבור זה- בעבור הגאולה השלמה והשראת השכינה שנזכה לה בבוא יום השם, כמו שבקריעת ים סוף עם ישראל ראה את השראת השכינה ב "זה". עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.(שמות טו,ב)

אנו מתפללים ומצפים שנגיע בקרוב ליום בו כבר נכריז בכל ליבנו "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה י-הוה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם"

משימת ההגדה הזו עומדת לפתחנו בדור הגאולה לחבר אף את אותם שלא שואלים שאלות למסורת ולתכנית הא-לוהית לתיקון העולם. המהלך שהתחיל ביציאת מצרים עוד לא הסתיים, אנו בתוכו, חלק ממנו, ואנו מתקרבים לנ"ס. עכשיו חשוב ביותר יותר מתמיד להגיד לבנינו, להיות הגידים המחברים אבות ובנים. הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם י-הוה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא׃

וְהֵשִׁיב לֵב־אָבוֹת עַל־בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל־אֲבוֹתָם פֶּן־אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת־הָאָרֶץ חֵרֶם׃(סיום מלאכי חותם הנביאים)