בס"ד לפרשת יתרו התשפ"ב
בהבטה כללית אנו מבינים שעם ישראל עבר תהליך משמעותי מאוד מאז שיצא ממצרים ועד שקיבל התורה בהר סיני. מעם של עבדים לפרעה לבני חורין המקבלים מרצונם להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. אלו אולי חמישים הימים הארוכים ביותר והמשמעותיים ביותר בהיסטוריה העולמית כולה. הנסיעה האחרונה בימים אלו היתה מרפידים להר סיני. ברפידים לא היה מים לעדה וצמחה מזה מריבה. ברפידים אומרים חז"ל רפו ידיהם מן המצוות, שם גם נלחמו עם עמלק, היו מבחינה גלויה במצב מאוד ירוד נפשית ורוחנית, ודוקא ממנו נסעו את המסע האחרון אל ההר. מה התרחש כאן? נראה שלא היתה כאן עליה הדרגתית אלא ירידה במדרון עד התחתית-רפידים וממנה היתה עליה מטאורית להר סיני, האמנם? מובא בפרשה:
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי׃ וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן־שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר׃(שמות יט,א-ב)
ראשית בולט מול העיניים הביטוי "ביום הזה" זהו ביטוי מאוד חזק, שהתורה לא מרבה להשתמש בו, וצריך עיון מה באה התורה לומר בו? נוסף אליו הביטוי "בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי", ככלל הביטוי השכיח בתורה הינו "ויחנו" ולא באו, כך לדוגמא מובא בפרשת מסעי בתיאור כל המסעות של ישראל במדבר, "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי׃"(במדבר לג,טו) ובמיוחד שמיד אחר כך נאמר "וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר"? בדרך כלל לבוא זה לבוא לבית, ואולי אכן מדובר בהגעה הביתה במובן הפנימי העמוק של הדבר.
השאלה שהעסיקה רבים מהפרשנים בפסוקים אלו, מדוע התורה מציינת קודם שבני ישראל באו למדבר סיני ורק אחר כך את הנסיעה מרפידים,זו שהגיעו ממנה למדבר סיני?
רש"י כותב "לְהַקִּישׁ נְסִיעָתָן מֵרְפִידִים לְבִיאָתָן לְמִדְבַּר סִינַי, מַה בִּיאָתָן לְמִדְבַּר סִינַי בִּתְשׁוּבָה, אַף נְסִיעָתָן מֵרְפִידִים בִּתְשׁוּבָה". לפרושו בני ישראל עשו את המהפך כבר ברפידים ולכן חזר הכתוב לתאר את נסיעתם מרפידים. אבל לא ברור לי מה החשיבות ללמדנו שהם כבר עשו תשובה ברפידים לפני המסע?
אור החיים הקדוש לומד מכאן שהכתוב לא בא לציין בכלל מהיכן גיאוגרפית נסעו, ולכן הנסיעה לא נאמרה לפני ההגעה לסיני, אלא שכוונת התורה לומר שנסעו מרפיון הידיים, שינו את העמדה הנפשית שלהם. לשיטתו המסר של התורה הינו שכדי לקבל התורה חייבים לצאת מעמדה רפויה,צריכים להיות גיבורי כוח. לכאורה הוא חולק על רש"י, ברפידים הם היו ברפיון, בנוסעם משם הם התחזקו באמונתם בדרך. ואפשר ליישב את שני הפירושים, בצעד הראשון שהם צעדו מרפידים למדבר סיני כבר ניכר השינוי, עצם היציאה מרפידים היתה ביטוי התשובה שרש"י דיבר עליה.
אבן עזרא ועוד מפרשים שהקדים הכתוב לציין בואם לסיני ביום הזה וחזר לתאר את הנסיעה מרפידים ללמדנו שבאותו היום שנסעו מרפידים ביום הזה באו למדבר סיני, הקדמת ההגעה לנסיעה מחזקת את המסר שכל זה ארע באותו היום. ויש מפרשים שכוונת ביום הזה הינה ליום החודש, ובא הכתוב לומר שכיוון שקבלת התורה תלויה בתנאים והכנות רבות, אחד מהם הוא הזמן המתאים לכך-החודש השלישי, בא הכתוב לציין שמיד בראש החודש השלישי הם באו למדבר סיני.
השם משמואל מביא מבט אחר על הנושא וכך כותב: "ונראה שבכאן רמז עצה לאדם, כמו הם שהיו ברפידים רפו ידיהם מן התורה והי' חסר להם התחזקות ולא הי' אפשר להחזיק עצמם אלא במה שציירו בעצמם שעומדים לפני הר סיני לקבל התורה, ועי"ז באמת נעשו כאלו עומדים לפני הר סיני שבמקום שדעתו של אדם שם, הרי הוא כאלו הי' שם בפועל," השם משמואל מבאר שהקדים הכתוב לציין את הגעתם להר סיני לנסיעתם מרפידים, כי מבחינה פנימית הם קודם העמידו את עצמם בהר סיני ומכוח זה מצאו כוחות בנפשם לנסוע מרפידים, יש כאן לימוד גדול.
רצונו ללמדנו מזה כלל לחיינו אנו, פעמים שאנו נמצאים גם כן ברפידים, ולא יודעים כיצד נוכל לנסוע משם,העצה לכך להגיע בתודעה שלנו למקום שאליו אנו רוצים להגיע לפני שאנו מתחילים לנסוע, וכך כותב השם משמואל "בראשונה צריכין להגביה את כחות נפשו, ולהסתכל במעלת נפשו ובמקור חצבה, ויגבה לבו בדרכי השי"ת ורק אח"כ ישוב להכניע את כחות החומר בתשובה בתפילה ובתחנונים על העבר,"
עוד אפשר לומר שהכתוב פותח בהישג שעם ישראל השיג, באו מדבר סיני, הגיעו למדרגה שהם מוכנים למעמד החתונה הגדולה בהיסטוריה. הפסוק הבא מציין כיצד הם עשו זאת-הם נסעו מרפידים! דוקא רפידים שבמבט חיצוני היה תחנה קשה ביותר במהלך האומה ממצרים למתן התורה, היא היתה כור היתוך עוצמתי ביותר: המאבק עם עמלק תרם לענווה של העם ,לגיבוש שלו ולגבורה שלו. רק בחיצוניות רפידים היתה מקום קשה, באמת כמו שאומר רש"י לעיל נסיעתם מרפידים היתה בתשובה. פעמים רבות שבמבט לאחור אנו יכולים לראות שאת המהפכים החשובים בחיינו עשינו דוקא כשחנינו ברפידים ,דוקא במקומות הקשים.
אנסה לחבר את הפרושים יחדיו לתמונה שלמה ,עם ישראל הלך והתקדם ,הלך והתעלה מאז שיצא ממצרים ועד שהגיע לחתונה הגדולה בסיני-זהו התהליך הפנימי. בגלוי היו משברים והתמודדויות. הם היו מכוונים על ידי השם להכין אותנו למעמד, לא היה מים לעדה, למה לא היה? השם סידר כך כדי לבנות ולפתח אותנו. בא עמלק,למה בא בשלב זה? כדי להוציא אותנו מהרפיון שבאנו איתו באמת ממצרים,אבל הוא נחשף ברפידים. לכן בחוויה של עם ישראל רפידים היה מקום קשה, לנסוע משם היה לנו מאוד קשה, לכן אומר השם משמואל שהיעד הנכסף-מעמד הר סיני-נסך בנו כוחות לצאת מרפידים. עצם ההצלחה לצאת משם בואכה סיני היא העיקר, לכן אומר רש"י שמקיש הנסיעה מרפידים להגעה לסיני. ולכן מדגיש אבן עזרא שזו היתה הליכה ניסית, באותו יום שנסעו כבר הגיעו, כי הנסיעה כשלעצמה כלל לא היתה קשה, הדרך קפצה להם מגודל התשוקה להגיע להר. אפשר לקרוא לזה-המטרה מקדשת את האמצעים. לא במובן הרגיל, אלא במובן שההצלחה להגיע לקבלת התורה בהר סיני, מלמדת שאכן הצלחנו לצאת מרפידים. למפרע אנו מבינים שרפידים היה דוקא מקום גיבוש שאין כדוגמתו. כעניין "גדולה הסרת הטבעת".